רטרוספקטיבה: ארי שביט, אילנה נגד הנובל ופליקס וילנסקי חלק ג׳

רטרוספקטיבה של השבוע המלא הראשון אחרי רצף החגים. ארי שביט מופיע אחרי פרשת ההטרדות כמי ש״התרחק מהעיתונות״ והפך לכתב תנועה, אבל גם תוך כדי הדיווחים ממשיך להתקרב, לפלרטט ולגעת ואז להכריז שהוא מתרחק מעוד ועוד תחומים. אלינה מספרת שהיא כתבה ומשחקת ב״רואה החשבון״ עם בן אפלק, שהבכורה תיערך במס הכנסה, ומציעה עוד רעיונות קולנועיים־חשבונאיים.

יאיר אקרמן מדבר על מחאת ארגון השחקנים/היוצרים בכנסת ובעיקר על כך שהאוטובוס של עמית ליאור יצא בלעדיו; הוא מכריז על שביתת רעב לילית שממילא מתאימה לבדיקת דם. אילנה זועמת על כך שבוב דילן קיבל את פרס נובל, מכריזה על חרם אישי על הנובל, יורדת ״למחתרת״ ושרה את ״ציפור לא חופשייה״.

יש תחרות מאזינים על הדרך שבה עבדו על ההורים בילדות: חוג יידיש שהוחלף בכדורגל, סבתא ״חולה״, זיוף מספרי לוטו ועוד, והסיפור על הלוטו זוכה. עמי ממשיך את משחק הזיהוי, יחיאל לסרי מציג פסטיבל אוכל באשדוד, וצח ברטר מתפאר בבונוס ובכישורי ליפסינק ומספר שהוזמן לאליפות אירופה של Comedy France.

פרופ׳ מעשיהו מקדיש הרצאה ל־Instagram Stories, לצפיות, דירקטים ולשאלה מה נשאר מסנאפצ׳ט. דורית ועינב רבות במשחק 21 שאלות על פרקט. בסיום מגיע חלק ג׳ של ערב המחווה לפליקס וילנסקי: חופשה כפויה, פסטיבל המסכות בוונציה, הקברט ״דון מוסקה״, מבצע צבאי מומצא בבית דגן והשירים ״פסדובלה התשה״ ו״נומה מרגמות״.

שאלת היום קובעת ש־70% נגד גרביים ליומיים רצופים. בתוך השעה השנייה יחיאל לסרי הופך את אשדוד לפסטיבל אוכל בלתי נגמר — תכשיטי מזון, שניצלים עם ברי סחרוף, מסעדת גומי, תפילות ויצירה מדפי פילו. עמי ממשיך עם עוד זהויות בלתי אפשריות, וצח ברטר הופך את ה־new media לקרב ליפסינק בינלאומי.

חלק ג׳ של פליקס סוגר את הפרק כמחווה בפני עצמה ולא כקטע קצר: הוא משחזר קריירה, חופשה כפויה, קברט, שידור ״מלחמתי״ ושירים מומצאים לפני תוצאות הסקר על הגרביים.