מהדורת סוף פברואר יושבת בדיוק בצומת שבין בחירות לקורונה. ברקו מדבר על אל פצ׳ינו, וסולימאן הרחב חוזר מחו״ל דרך איטליה ומגלה שהוא אמור להיכנס לבידוד. דורית ושירים שהשז״ם לא מזהה חוזרים, ופליקס מקריא הודעת ועדת בחירות חגיגית. שפטל מפרק את הסדרה חברים דמות אחרי דמות; ההולוגרמה של שמעון פרס נתקעת על הסרט על דודו טופז, סטטיק ובן־אל ומירי מסיקה; ואלינה מציעה לעבור את הקורונה עם ״בריכת אלכוהול״ במשרד.
אילנה מספרת שהייתה פעם ״מלכת האקנה״, ודני סביצ׳ה מערב בחירות, קורונה ואשתו. בתוך כל זה יש גם שיחה אישית על המנהג להגיד ביי לחיית המחמד כשיוצאים מהבית, תחרות מאזינים על פדיחות בשולחן המשפחתי וסקר בנושא. לקט שמרגיש עדיין כמו שגרה, אבל סימני הבידוד והקורונה כבר בכל מקום.
הסגר עדיין לא כאן, אבל בידוד כבר מופיע בתוך חיי הדמויות: סולימאן נדרש להישאר בבית אחרי איטליה ואלינה הופכת אלכוהול לפתרון משרדי כולל. שפטל משתמש בסדרה חברים כדי לצאת נגד כמעט כל דמות בנפרד, ופרס מגיב לתרבות פופ מקומית. לצד אלה נשמרים רגעים אישיים ויומיומיים — להיפרד מחיית המחמד לפני שיוצאים, ופדיחות משפחתיות סביב שולחן — שממקמים את המהדורה ממש רגע לפני שהקורונה משתלטת על השגרה.