הקובה והמסכה, פליקס ויורם לפני יום כיפור

השידור שאחרי ראש השנה נפתח בתוך הסגר: טייכר וזרחוביץ׳ מנסים להבין מה היה מותר בחג, מדברים על ריצה בטווח הקילומטר ועל אנשים שהולכים ברחוב עם סירים, ואז זרחוביץ׳ מספר איך אכל קובה בדרך הביתה כשאישה נזפה בו להרים את המסכה — והוא נעלב כל כך ששכח להסביר שהקובה עדיין בפה.

משם מגיעים לקובות שנמכרות אצל הירקן ובפיצוצייה, לאבטיחים מאכזבים ולרעיון שהירקן כבר מוכר כמעט הכול. בבר, בתפקידו החדש במשרד הבריאות, מקריא הנחיות סגר שהולכות ומתפרקות למשפטים חסרי היגיון; בדרך לעבודה טייכר מגיע מוכן למחסום משטרתי עם אישורים ומסכה בתוך הרכב; ונועם, שלומד בכיתה א׳ בזום, מצביע ומבקש מהמורה רשות ללכת לשירותים, מה שמחזיר אותם לסימוני אחד ושתיים של ימי בית הספר.

בקבוצת שכונה יש בקשה דחופה לטבק נקסט לייט בזמן הסגר. קטע ארכיוני חשוב מגיע דרך לקט 70 שנה לגל״צ של חותרים למגע: השניים מגלים שקולותיהם נשמעים צעירים יותר בהקלטות הישנות ונזכרים בג׳ינגלים ובקריינים של פעם. שאלת היום בודקת אם בשלט כאן גרים צריך לכלול גם את חיות המחמד.

טייכר מסתבך במשך זמן ארוך בהזנת קוד מתנה לוולט ומגלה בסוף שכל האותיות היו צריכות להיות גדולות; אחר כך הם עוברים ללחמניות שיפון שחונקות כמעט כמו חומר בניין. פליקס וילנסקי מגיע להקליט פרומואים לפינות קולינריה וטכנולוגיה ומתעקש שטייכר הוא הטכנאי שלו, ובהמשך יש ויכוח על אנשים שמצלמים כל אימון ומעלים לרשת, משאית עקומה שהנהג שלה גם מעשן וגם מסמס, וההבנה שבקבוק מים צמוד הוא עוד סימן לגיל.

יורם קפיטוניק חותם עם מצוקת יום הכיפורים שלו: 24 שעות שבהן אסור לו לגעת בכלי, כלומר ברכב. בסיום מודיעים שלמחרת תשודר מהדורת לקט של צוחקים איתכם.