בובו חוזר, הסופר האוטומטי ושעת נעילה

בובו חוזר הביתה אחרי האשפוז הווטרינרי והלילה הלבן של המשפחה, וזרחוביץ׳ ממשיך לעקוב אחרי מצבו ותחושת ההקלה בבית. מכאן הוא מגיע לזיכרון מאחורי הקלעים מ״מסודרים״: הלחץ סביב המשחק של ארז, האופן שבו ניסה להיכנס לדמות והתחושה שהסביבה באמת התחילה להתרחק ממנו, כאילו החרם המתודי יצא מהסט לחיים.

ננסי נכנס ומבטיח שוב לדבר ״ברצינות״ לפני רצף בומבות. סיפור אישי מרכזי הוא ביקור בסופר כמעט אוטומטי: מכשיר מדידת החום צועק הוראות, הוא מקבל אקדח לסריקה עצמית, מסתבך עם השקיות ובסוף השער לא נפתח כאילו החנות מסרבת לשחרר אותו. רוי מגיע להתלונן על תל אביב ועל כל מה שתל־אביבי בעיניו.

הם נתקלים שוב בטקסט הוויראלי שמיוחס ל״מילותיו האחרונות של סטיב ג׳ובס״ ומפרקים את האופן שבו סיפורי השראה מזויפים ממשיכים להסתובב ברשת. פאפה מגיש חדשות בדרכו. ״שעת נעילה״ נשארת חוט מרכזי: השניים מנתחים את הפרק, את השפה של התקופה ואת השאלה אם חיילים באמת היו אומרים אז משפטים כמו ״זה לא קורה״.

לאורך השידור יש גם דיונים על חיסונים, סגר והחזרה ההדרגתית לשגרה, אבל זהו בעיקר פרק של סיפורים אישיים וטלוויזיה.