הגל השני מייצר כבר תרבות שלמה של ״סלבס עם קורונה״. אילנה עולה אחרי שנדבקה כביכול מטום הנקס או מסלב אחר, טוענת שענף המפורסמים כולו קורס, דורשת מענק של 5,000 עוקבים ומבצעת גרסת We Are the World למבודדים. צחי הנגבי והאמירה שהטענה שאין לאנשים מה לאכול היא ״חרטא״ חוזרים שוב ושוב, ודני סביצ׳ה בונה עליה סטנדאפ לצד הכריש באילת, דייסון ושירים ישראליים.
שלומית מלכה שפרסמה ציטוט של גבלס וייחסה לו קרדיט מעוררת דיון. במסגרת סיפורי הפריצות ערן חוזר לסיפור משפחתי ישן: מצלמת וידאו נמכרה לקונה שביקש בדחיפות להשתמש בשירותים, שילם באלף דולר שהתבררו כמזויפים, ומאז נקנה בבית טוש לבדיקת שטרות. הם מתקשרים בשידור ל־144 כדי לבדוק אם השירות עדיין חי, מדברים על החרם הפרסומי על פייסבוק ועל קוקה־קולה, מתעצבנים ממדבקות ברקוד שלא יורדות מספלים ומפרגנים לספיישל הדיגיטלי ״שם טוב האבי״ של תמיר בר.
שאלת היום בודקת שימוש בהנדברקס בפקק ארוך. שיא השידור הוא פרק 45 של האסדה, שמעתיק במוצהר את ״טהרן״: מר סטייט מתחפש לרבקה בן־מנחם כדי לצאת מישראל המזרחית, הטיסה עוברת דרך ירדן ונאלצת לנחות בטהרן, ובשירותים הם פוגשים כביכול את ריקי גל וניב סולטן. בכך האסדה פותחת רצף חדש של פארודיית ריגול על בסיס הסדרה.