רונה ודוד ויקטור, מי בזכוכית ודורית שוכחת את שמה

רונה הפסיכולוגית חוזרת וממציאה לשרון עוד ילדות שלא הייתה: דוד ויקטור, עישון, אובססיה לאהרון פררה ורצף פרטים שמתערבבים בזיכרונות אמיתיים עד שקשה לדעת מה היא מנסה לשכנע אותו לזכור. במקביל נולדת פינת מי בזכוכית, שבה מנסים לזהות מי נמצא מעבר לזכוכית האולפן, ונבנה גם עולם חדש סביב האבטחה עם הרעיון למי שם/שומרים על הבית.

דורית מגיעה לטריוויה ובאחד מרגעי השיא לא מצליחה לענות אפילו לשאלה איך קוראים לה, עוד חוליה ברצף הכישלונות המצטבר שלה. יש סיפורים על גבולות עבודה וזמינות בחברת הייטק, סקר אם צריך להסביר לחיית המחמד למה עשית משהו או שאפשר פשוט לפעול, ונוסטלגיה למשקאות קלים, סודה והרגלי שתייה.

מדברים האסדה מקבל נפח גדול יותר עם קריינות של מירב מילר, עיסוק בפרק 54 ורמזים לפרק הבא, כולל ההקבלות ל-Hit & Run והרעיון של פודקאסט שמלווה כל פרק ומפרש את העלילה. שירים שהשז״ם לא מזהה חוזר עם מוזיקאים וכלים מומצאים. זהו פרק שמקים כמה פורמטים חדשים במקביל — מי בזכוכית, שומרים על הבית ומדברים האסדה — לצד רונה ודורית, ולכן כל אלה נשמרים כעוגני חיפוש ולא רק כרקע.

לצד אלה נשמרות גם שיחות על חזרה למסגרות, על הדרך שבה אנשים בונים לעצמם עמדה נחרצת מול הקורונה ועל הפער בין דמות רדיופונית לבין החיים הרגילים, כך שהפרק אינו מצטמצם רק למערכון של ציצווה.