פקסים לסנדרסון, מפעל הסנדוויצ׳ים ודורית בקן צרעות

ערב לפני השידור החי מ־Rapyd נפתח בנוסטלגיה ל״סיינפלד״ וללארי דיוויד ולמסעדות שנעלמו. משם מגיע אחד מסיפורי מאחורי הקלעים הטובים בפרק: בתקופת משמרות לילה במלון שלחו בפקס בדיחות לדני סנדרסון ולאבי אטינגר, והתגובות שקיבלו לא בדיוק החמיאו. שרון נזכר גם בעבודה קצרצרה במפעל סנדוויצ׳ים, בקו ייצור שבו ניסה להצחיק ובמהרה הבין שהבוס לא מתרשם, ובסיפורי שכר ועבודות ישנות נוספים.

השיחה על ההתבגרות עוברת לירידה בשמיעה ולמצב שבו כבר מעדיפים לנחש מה מישהו אמר במקום לבקש שיחזור. הוראות האחסון ״במקום קריר, מוצל ויבש״ מעוררות שאלה איפה בדיוק קיים מקום כזה בבית. שרון חוזר ליומן מהיום שבו סבו מת, כשהיה בן 14, ולדף שתלש כי לא רצה לזכור את היום השחור; מכאן מדברים גם על מודעות אבל.

יש מעבר מכרטיסי אשראי לתשלום בטלפון, ודורית חוזרת לטריוויה ומצליחה להפוך שאלה פשוטה על מי גר בקן צרעות לתשובה על קנדריק למאר. במקביל מבטיחים פרק ״גורלי״ של האסדה בהמשך השבוע ומזכירים שוב את שידור Rapyd שלמחרת. במהלך הפרק נזכרים גם באיך פעם נשלחו דברים בפקס ומה קרה כשהבדיחות חזרו עם תגובה, ומדברים על המעבר ממזומן וכרטיסים לעולם של תשלום מהטלפון. זו תוכנית שמחברת עבודה ישנה, טכנולוגיה משתנה, זיכרון משפחתי והטריוויה של דורית.