רונה, קיר הנינג׳ה והחלום שהפיל מהמיטה

הפרק נפתח בסיפור לילה מאוד חזותי: בחלום יש יורה בבניין התחנה, כולם נשכבים על הרצפה ושרון מרגיש שאולי ימות — ובמציאות הוא מתעורר כשהוא חצי מחוץ למיטה. לפני שהוא זז הוא בודק שלירון עדיין ישנה כדי שלא תראה את ההשפלה. מכאן מגיע רצף סיפורי שינה משפחתיים: אבא שבעט באמא מתוך חלום כדורגל, אח שתקף מתוך שינה עד שהאב עצר אותו ואחות שנכנסה ישנה לחדר, נתנה סטירה וחזרה למיטה עם תיק ציורים על הגוף.

רונה הפסיכולוגית חוזרת וממציאה היסטוריה משפחתית עם דוד ויקטור, חלפן כספים ופשיעה לבנה, ואב בתחום כדורגל הנוער. בפארק הנינג׳ה בגני התערוכה שרון מנסה את הקיר המעוקל עם כפכפים/יחף, נכשל וגולש למטה; אבי נוסבאום מצליח, ולכן הסרטון נערך כך שהריצה של שרון מתחברת להצלחה של נוסבאום.

שיחה הורית נוספת עוסקת בילד בן שנתיים וחצי עייף שרוצה מוצץ וידיים, וברגע שבו מבינים שלא מנהלים ויכוח הגיוני עם טנטרום אלא נשארים יציבים ורגועים. יש תקליט נוסטלגי של ויטמן דיסקו/סאמר אנרג׳י עם ציור של אישה על ארטיק, ודני סביץ׳ חוזר עם בדיחות אולימפיאדה, מדליות, דלתא וחקלאים.

בתחרות סיפורי המוסך אישה מחליפה במוסך לוח שנה סקסיסטי של נשים בלוח גברים בתחתונים; סיפור נוסף עוסק ברכב חדש שהחלונות שלו לא עולים כשהבעלים עומד קרוב בגלל חיישן בטיחות. בסקר שואלים אם קרטון אקראי ברחוב הופך לפח לאריזה קטנה, והשיחה גולשת לשקית אשפה שנדחסה לפח הנייר בבניין ולחריצות של נמלים שמצאו אבטיח.

לקראת הסוף שרון מספר על ביקור עם הילדים במוזיאון הנוצרים תומכי ישראל בירושלים, על אורד וינגייט ועל סרט תלת־ממד שמשלב את התמונות שצולמו בכניסה — כולל תמונה שלו עם מסכה על הסנטר, משקפי שמש ותיק, שהיא מבחינתו תמונת האבא העייף המושלמת. עמי מתקשר שוב בריבוי זהויות מופרך.