ולנטיינס, החתימות של פעם ודורית עם שלושת התפוחים

יום אחרי ולנטיינס ממשיך עם בבר ורשימות זכאות מופרכות לחיסון, לצד דיונים בהתנגדות לחיסונים ובחיי היום־יום שנפתחים מחדש. הסקר שואל אם בכלל מאחלים ״יום אהבה שמח״ לאדם שאינו בן או בת הזוג; ערן מספר שקנה פרחים ביום שישי בלי כרטיס, ורוב המאזינים מתנגדים לברכה כללית.

משם עוברים לנוסטלגיית חתימות: מפגש עם עמי מנדלמן ליד בניין בחולון, חתימה של אלי אוחנה שחבר ויתר עליה, וההבדל בין הדור שחיפש אוטוגרפים לבין דור הסלפי. ״שירים שהשז״ם לא מזהה״ חוזר, וגם סופר־מיקס פנצ׳ו וילה שמזכיר את עולם אוספי האייטיז. המגישים ממשיכים לקרוא לזמרי ישראל להקליט גרסאות של ״שון ורון״, ואהוד בנאי הופך עיטוש לג׳ינגל ״סימן אמת״.

הביטוי ״יד רוחצת יד״ מקבל בירור מקור, ויש שיחות על גזירת ציפורניים ופצפצים. דורית מגיעה עם תותח הפרסים ומקבלת שאלה שנועדה להיות בלתי אפשרית לפספס: אמא נתנה לדני שלושה תפוחים והוא אכל את שלושתם — כמה אכל? גם אחרי הסבר חוזר היא מסרבת להגיע לשלושה. רונה ממשיכה להעמיק את הילדות המומצאת של שרון.