השעווה בחזה, עגלת הסופר והלוויה של מתי כספי

זרחוביץ׳ עובר שעווה בחזה לצורך תפקיד ומגלה שלייזר כבר אינו פתרון טוב לשערות שהלבינו, עוד רגע שבו הגוף מזכיר את הגיל. איראן שוב ברקע והמסר הפשוט הוא ״תעזבו אותנו בשקט״. מופע המחצית הספרדי של Bad Bunny בסופרבול והפרסומת של וניה היימן מעוררים דיון בשפה, יצירתיות והפקה.

טרנטינו ומסור חשמלי ממשיכים את קו הקולנוע. סופר האחים ניניו מגיע, וזרחוביץ׳ מגלה את סוד המהדק או המטבע שמשחרר עגלת סופר ואת העגלות שננעלות מחוץ לרדיוס גיאוגרפי. מכסי פחי הזבל שנעלמו מהרחוב הופכים לדיון תשתיות קטן. תחפושות פורים מתנפחות חוזרות לאופנה. אוסנתי התקציבאית כמעט מפוצצת שוב את השותפות כשהיא מדברת על ״AI של ערן״, עד שמתברר שהיא בכלל מתכוונת לערן זהבי ולשרון אלכסנדר.

בחלק האחרון זרחוביץ׳ נוסע ללוויה של מתי כספי, מגיע לאזור ואז מסתובב לפני הקבורה הפרטית. הוא מדבר על הכוונה, על הצורך להיפרד גם בלי להיות נוכח פיזית ברגע עצמו, על קברים צמודים, שיער שצומח דווקא איפה שלא רוצים, ועל יצירת תוכן שנמשכת גם כשאנשים נעלמים.