ועדת החקירה, מגירת הכבלים וערן צור מרים

הפרק נפתח סביב הוויכוח על ועדת חקירה ל־7 באוקטובר, ניר ברקת והמושג ״ועדה לעומתית״: טייכר וזרחוביץ׳ מתעקשים שגם אם חלק מהמסקנות נראות ידועות מראש, עדיין צריך חקירה מקצועית, עמוקה ועצמאית שתברר מה קרה. החסות של מישלן מולידה דיון במילים צמיג, צמיגייה וצמיגאי. ננסי ברנדס מגיע עם בומבות ובומבושקות מהאוסקר, כולל קונן או׳בריין, מרקי וניר ועבדול ג׳אבר.

חתונמי ו״הלוטוס הלבן״ גוררים דיון על משיכה, טיפול זוגי והאם לפעמים פשוט צריך להודות שקשר לא קורה. בבית, רגלית גומי שנזרקה לפח מתגלה בדיוק כחלק שחסר למגבר, ומכאן נולד פורמט ״כבלים אבודים״: לפתוח מגירות כבלים ושנאים ישנים ולנסות להבין לאיזה מכשיר כל אחד שייך. זוג AirPods שנחשב אבוד נמצא בכיס ג׳ינס ומזכיר לזרחוביץ׳ שקיים Find My.

לקראת פורים הם חוזרים לתחפושת E.T. הלא־נוחה מהילדות וליום שבו זרחוביץ׳ הגיע לעבודה בשנות השלושים לחייו בחלוק רחצה ונשאר בו שעות. נטלי מתקשר על ההליכון שהציב במקלט וטוען שהוא בכלל מתאמן עליו בזחילה. יש גם נוסטלגיה לתוכנית ערבית ישנה, חירבות וגללי אדם, ולבסוף ערן צור מתבקש שוב ושוב להביא ״שירים מרימים״ ומצליח להפוך גם קיץ, קופאית ורשימת קניות לחומר מדכא.