חדר הבריחה אסדה, הגנן האיראני ועם כשקית

יום ההולדת של הבן נדחה בגלל המלחמה ומתקיים לבסוף בחדר בריחה בשם ״אסדה״ — שם שמחזיר מיד לפורמט הישן שלהם, אף שטייכר עצמו שונא חדרי בריחה. הוא נזכר במחקר שעשה בעבר עם זרחוביץ׳ ואסי כהן לקראת חוויות כאלה, ובמקביל מוצא את עצמו במשמרת הסעות של ילדים כמו נהג מונית משפחתי.

הגנן תרצי הופך ממשפטן/איש תחזוקה לאושיית רשת, ובתוך אווירת ריגול איראני מתפתחת בדיחה שהוא אולי גויס בכלל על ידי האויב. מאזינים ממשיכים לפתח את מבצע המדוזות ״עם כשקית״ עם לוגו וסלוגנים משלהם. טיל חות׳י כבר מתקבל כמעט כעוד התראה שגרתית לעומת איראן. Mr. Stretch והמתנפחים של הילדות נזכרים דרך צעצוע שנקרע ופיזר אבקה לבנה.

״הזמר במסכה״ מקבל עוד ניחושים. סיפור יומיומי קטן על אדם שמבקש הוראות, מבין שקיבל כיוון לא נכון ואז צריך להתקשר שוב, הופך לדיון במבוכה. אורי גבריאל מנסה לגרור את טייכר לתרמית מס רכוש: משקפיים שנשברו כביכול מטיל איראני, גרב עם קוברה ועוד נזקים שצריך ״להלביש״ על המלחמה.

עמי מתקשר וטוען שהוא מרגל, אבל שוב נותן אינסוף פרטי זיהוי שאינם עוזרים כלל להבין מי הוא. החדר שנקרא ״אסדה״ הוא גם רגע מטא־ארכיוני: שם של פורמט עבר חוזר פתאום כעסק אמיתי ביום הולדת משפחתי, בלי קשר לתוכנית. סביב ״עם כשקית״ רואים שוב איך הקהילה לוקחת בדיחה ומייצרת ממנה קמפיין שלם.

סיפורי הריגול, הגנן ועמי הופכים את חרדת החדירה האיראנית לחומר קומי, אבל לא מעלימים את העובדה שהחות׳ים וההתראות כבר הפכו לשגרת קיץ.