סינוואר מנותק, נהג בלי דלק והקרב ברביעי

המלחמה בצפון וסינוואר ש״מנותק קשר״ נותנים את מסגרת היום: השניים ממציאים עבורו את הכינוי ״האיש המת המתהלך״, מדברים על טיל שיוט שנמצא בתוך בית בלבנון ועל הודעות פייק איראניות בעברית משובשת שמורות להיכנס ל״טרחב המוגן״ ומבטיחות לחבק את האהובים בגיהנום. אבל הפרק עמוס בסיפורים אישיים ומערכונים שחיים לגמרי בפני עצמם.

נהג המונית הקבוע מתקשר לזרחוביץ׳ ומודיע שהוא מחכה מתחת לרדיו — אלא שנגמר לו הדלק כי הדביק פלסטר על נורת האזהרה; הוא כבר קנה בקבוק מי עדן בתחנה, חזר לרכב כדי לשתות אותו במזגן, ועכשיו מבקש מהלקוח לרדת, לקחת את הבקבוק הריק ולמלא לו דלק. טייכר מספר על אדם כבן 70 בכובע בוקרים שפגש במעבר חצייה: האיש הרים אגרופים ואמר ״בוא נראה מי חזק יותר״, וטייכר ענה ״לא היום — ברביעי״; מכאן הם עוברים לכובעי בוקרים, סומבררו, כובע פטרייה ולפונצ׳ו ישן שבת הזוג זרקה כשנכנסה לחייו.

ספר האודיו של מתיו מקונוהיי והסיפורים על אבא קשוח מובילים למותו של טיטו ג׳קסון ול־Somebody’s Watching Me, ומשם לנוסטלגיה של מגזיני נעורים ו״ילדת הפלא״. הרמטכ״ל שמצטלם מול F-15 גורם להם להציע הצהרה דווקא מול השק״ם. דורית, שמפונה ממושב אגבות, חוזרת לתותח הפרסים ונכשלת אפילו בשאלות כמו כמה ימים יש בשבוע. לאורך הכול הצפון והאפשרות להסלמה נשארים על המסך.