סוף 2024: מקבול, אבבו והסוודרים של קפיטוניק

התוכנית האחרונה של 2024 מסרבת כמעט במוצהר לעשות ״סיכום שנה״. היא נפתחת בטיל חות׳י בשעה מוקדמת יחסית ובבדיחות על המשגר והפתילייה, עוברת לירושלים הקרה וליכולת החדשה של טייכר לדמיין איך ירגיש עשר דקות אחרי סופגניה וכך לפעמים לוותר עליה. אבקת סוכר מקבלת דיון מדעי־למחצה על צפיפות, גרגירים והעובדה שהיא נראית תמימה יותר מסוכר רגיל.

סילבסטר בבית מעלה את השאלה האם גם זוג על הספה צריך לספור לאחור ולהתנשק בחצות, והם מחליטים שנשיקות קטנות בכלל צריכות להיות תחזוקה יומיומית. Little Shop of Horrors מהאייטיז עדיין עובד מצוין, כולל סטיב מרטין וביל מארי. מעשיהו לייבניץ מגיע לאוניברסיטה המשודרת להרצאה פילוסופית על ״מקבול״ — דייטים חופפים — וקובע שמותר לבדוק אופציות עד הדייט השלישי כמו נסיעות מבחן בליסינג.

מאזין ממליץ על ספר ״לשבור את ההרגל להיות עצמך״ בעקבות תובנת ״לצאת מעצמנו״ מהפרק הקודם. טייכר משחזר חשבון פלייסטיישן עתיק ומגלה ששם המשתמש שלו הוא ״אבבו״, שריד ישיר מדמות ישנה של התוכנית; הוא קונה לבן משחק כדורסל והילד קורע אותו תוך דקות. משחקי הילדים עצמם מתנהלים באווירה ספורטיבית שבה אחרי 15 הפרש מפסיקים להציג את התוצאה כדי לא להשפיל, והמבוגרים מדגישים מאמץ ולא ניצחון.

הם לועגים לסיכומי שנה ומזכירים שהדבר החשוב באמת הוא שהחטופים עדיין אינם בבית. פקקים, הצפות, מכוניות ניינטיז ללא הגה כוח וגלאי רדאר מובילים לדני סוויץ׳. מאחורי הקלעים של ״מטכ״ליסטים״ זרחוביץ׳ מספר כמה מביך לרקוד בסצנת מסיבה ללא מוזיקה. קפיטוניק מגיע בסיום ודורש לפשוט את ריפודי הרכב ולסרוג מהם סוודרים מכוערים לנהגי הצי לכבוד החגים, לפני פרידה בתקווה ששנת 2025 תהיה ״יחסית נורמלית״.