הכלב בריצה, רצח רבין וגבי לומדת גיטרה

הפרק נפתח בסיפור משפחתי כבד מהדור הקודם: סבתו של זרחוביץ׳, נערה ניצולת שואה, יוצאת לחופש כשהשערים נפתחים אבל אין לה משפחה או מסגרת לחזור אליה — תזכורת לכך שגם ״שחרור״ יכול להיות רגע מפחיד. בבוקר זרחוביץ׳ נתקל בכלב גדול ומשוטט שרודף אחריו בזמן ריצה; הוא נזכר בכל סרטוני המאלפים שראה, מפסיק לברוח, לא שולח יד לראש ומנסה לעמוד מולו, תוך פחד אמיתי מכלבת.

משם עוברים ללאסי, דאלאס וביקור משפחתי ישן בחוות Southfork. דנה סשי מסכמת את עונת החגים בייאוש של הורה שעבר ראש השנה, יום כיפור וסוכות ורק רוצה שגרה. פרסומת לרדאר מתגאה בכך שחסכה לנהג ארבעה דוחות, והם תוהים למה מכשיר שמסייע לנסוע מהר מוצג כגאווה; מכאן חוזרים לניידות דמה, וייז, פסי האטה ונהג מונית שחוסם רחוב כדי לאסוף משפחה צרפתית.

הכלב המשפחתי לופי מהעבר שנא זקנים, אופניים, ערבים וג׳ינג׳ים — והמנקה בבניין התאימה כמעט לכל הקטגוריות. השיער של זרחוביץ׳ ממשיך לייצר מלחמת קרחים: מושתל שיער קורא לו ״פופטיץ׳״ והוא משיב שהזרעים עוד לא נקלטו ושזו בגידה בקהילה הקירחת. לקראת 29 שנים לרצח רבין הם מספרים איפה היו: טייכר בדייט גרוע ואז מול הטלוויזיה, זרחוביץ׳ אצל חבר לפני החזרה לצבא, ואופיר כנר מתקשר לטייכר בסלולרי יקר של 1995 כדי להגיד שרבין נורה.

עולה גם וידאו נדיר מגג גן העיר. גבי, חברה של אמא, מתחילה ללמוד גיטרה דרך הטבה לגמלאים ומתקשרת כדי לנגן רצף שירי חיזור עקומים ולהזמין אותו למדורה ותפוחי אדמה.