אחרי השבעה: אבא, הציפור והבית שבו גדלתי

התוכנית חוזרת אחרי השבעה, וזרחוביץ׳ מקדיש חלק גדול מהשידור לאביו שנפטר בגיל 87. הוא מספר על אדם שאהב חיים, אוכל, טיולים ומשפחה, ועל השבעה כמוסד מוזר אך מנחם: האנשים שבאו, המאזינים, פרחים שנשלחו מחו״ל ופיני בודאגוב שהופיע לנחם. הוא חוזר לבית שבו גדל ולחדר הילדות שלו — ההליכון, הפוסטר של סמנתה פוקס, הגאדג׳טים של אביו, מכשירי DVD ו־VHS והחיים שהצטברו במקום.

הרגעים האחרונים מקבלים תיאור מפורט: שי כהן מציע לו לדבר אל אביו גם כשהוא מורדם; זרחוביץ׳ נפרד, אומר לו שאפשר לשחרר, חולם בלילה על ציפור כלואה שיוצאת לחופשי, ולמחרת אביו נפטר זמן קצר אחרי שהוא עוזב את בית החולים. הוא מרגיש שאביו כמעט ״בחר את המשמרת״ שבה ייפרד, ומתאר שוב את הבכי האלים שפרץ בו.

בתוך הסיטואציה הקשה נשמר גם פרט אבסורדי: השכן לחדר מזמין וולט ואוכל מאחורי הווילון בזמן הפרידה. הוא מספר לילדים על מוות, נשמה וזיכרונות, ועל כללי האבל וההיתר להתגלח לצורך עבודה. לצד האבל מדברים על החטופים ששבו ועל טקסי חמאס, בראנו מהשריפות בלוס אנג׳לס, קניות אבל בחנות ספורט, בילי ג׳ואל שמפעיל את הבכי, פופקורן בסיר, ״המתחזים״, אוסנתי שמייצרת שוב קנאה, דני סביצ׳ה והפרידה מדיוויד לינץ׳.