השיבה למחלה, גילה אלמגור והשעון שלא נקנה

אחרי שיפור זמני במחלה, זרחוביץ׳ מתאר חזרה של הסימפטומים ואת התחושה שהחורף הזה לא נגמר, ומספר על סטודנטים לרפואה שמגיעים אל אביו בבית החולים ועל שגרת האוכל והגולאש סביב האשפוז. הדיון בגל גדות ממשיך דרך התגובה של אופירה אסייג ואורי פפר והנטייה של התקשורת לייצר תגובה לתגובה.

ננסי ברנדס מגיע עם רצף משחקי מילים. גילה אלמגור, לאה קניג ומרים זוהר מובילות לשיחה על גיל, קריירה והמפגש של זרחוביץ׳ עם אלמגור מאחורי הקלעים. הוא נזכר בדמות שכונתית מילדות, ״עמוס תפוצ׳יפס״, שהיה שולח ילדים לקנות לו מוצר בלי להגיד במפורש מה הוא רוצה. מכאן מגיע גם הוויכוח על מרק ואוכל בכוס, על כוסות שתן בבית חולים ועל המונח ״נתת שתן״.

ברקע הם מדברים על האלימות והטראומה הלאומית ועל התפקוד הציבורי. זרחוביץ׳ מספר איך כמעט קנה שעון חכם באופן אימפולסיבי כדי לפצות את עצמו בתקופה הקשה, אבל איש המכירות התעכב והוא פשוט ויתר והלך. ד״ר טדיראן מציע קולונוסקופיה עם מתמחה שמסתובב בכיוון הלא נכון ובהמשך ״מיני־רחפן״ לבדיקה.

יש גם דיוויד בואי, תרבות עבודה וקביעות, צוקרברג והשריפות בלוס אנג׳לס, ״מגזין מאקו״ ועסקים עם שמות מופרכים.