אחרי סוף שבוע עמוס חדשות, היורו נכנס עמוק לחיי הבית: צפייה במשחקים עם הילדים, חיפוש אחרי גרעינים ראויים והבחירה את מי לעודד לא רק לפי כדורגל אלא לפי היחס לישראל. הדיון באוהדי סקוטלנד ובקילטים מתגלגל לסטריאוטיפים, לדגלים ולשאלה איזו נבחרת בכלל מרגישה ״שלנו״. קפיטוניק מנצל את האירוע כדי לנסות להלאים את הרכב של זרחוביץ׳ לטובת ״מערת גברים״ וציוד צפייה, וממשיך את סאגת צי הרכב כאילו מדובר במבצע צבאי.
סיפור אישי חזק מגיע משתי נשים במעלית: אחת מנסה לצרף את זרחוביץ׳ לשיחה, והשנייה אומרת שה״קונוטציה מגעילה אותי״ — משפט שנתקע לו בראש והופך לדיון על אינטראקציות חברתיות לא רצויות. משם עוברים לטרנטינו שמסתבך מול אושיית רשת, לתרגומים מילוליים של שירים באנגלית שמביכים את הילדים, לקרואסון שקדים ולדברים שהורים עושים רק כדי להציק במידה הנכונה.
דני סוויץ׳ מגיע עם סטנדאפ ומנגנון הבדיחות שלו, ויגאל שילון חוזר עם ״בומבות״ ושעשועי לשון. לאורך הפרק נשמרת גם תחושת הקיץ־מלחמה: היורו הוא אסקפיזם, אבל החדשות והצפון כל הזמן נכנסים מהצד ומזכירים למה צריך אותו. הם חוזרים גם לאירוע משטרתי/חפץ חשוד בכביש ולתחושת הקיץ שבה כל יציאה מהבית יכולה להפוך לסיפור, ומנסים להבין למה שירים באנגלית נשמעים טוב יותר לפני שמתרגמים אותם לילדים מילה במילה.
לצד כל אלה יש את התחושה שהיורו מספק ״נבחרת חלופית״ לכל ערב, אבל המציאות הישראלית ממשיכה להכתיב למי בכלל נעים למחוא כפיים.
היום בטייכר וזרחוביץ' יורם קפיטולניק מכין מאורת גברים ברכב של שון, דני סביצ'ה מרים עם סטנדאפ ויגאל שילון פותח שקית טרייה של בומבות