סבתא רוזי, עמי הבקדאנסר וערן רזוליו

האירוויזיון תופס יותר ויותר מקום ערב לפני חצי הגמר של עדן גולן. מדברים על חצי הגמר הראשון, פינלנד והמתמודד בלי המכנסיים, ועל מערך האבטחה במאלמו. לצד זה יש סיפור ריצה עם התכווצויות, זיכרון מתעלול טלגרמה של יהודה ברקן סביב ג׳ולי אנדרוז, דיון ב״מתחזים״ ובתרומות, וצעצועים צבאיים ישנים כולל ארגז תחמושת ומשרוקית ציפורים.

פרסומות ישנות מחזירות קסדת אופנוע ואישה ויאיר לפיד בפרסומת בירה עם מסוק, ויש שיחות על יום הזיכרון/העצמאות והרכבת הקלה. סבתא רוזי מתקשרת עם ״תרופת סבתא״ לכאב ראש שמתבררת כצנתור בתוספת ג׳ינג׳ר, ומתעצבנת כשלא מעריכים את העצה. בהמשך יש נוסטלגיה לסיפונים, פחי אשפה, אזעקות רכב ושנ״צ.

אלינה מראיית חשבון מנסה לסדר לזרחוביץ׳ דרכון פורטוגלי כדי שיוכל להצביע לישראל באירוויזיון, ממציאה לו את הזהות ערן רזוליו וללודה זהות נוספת. עמי מתקשר משדה התעופה ומכריז שהוא הבקדאנסר של עדן, ואז נפתח רצף ארוך של כל ה״עמי ש...״ האפשריים. לפני סבתא רוזי יש גם אוסף של פריטים כמעט נשכחים: ציוד צבאי ישן, ארגז תחמושת ומשרוקית ציפורים, ופרסומות אייטיז עם קסדת אופנוע ויאיר לפיד במסוק של בירה.

שיחות על הרכבת הקלה, הופעות ילדים בתשלום ותנועת העיר מחברות את הפרק ליום-יום של התקופה. אחר כך מגיעות נוסטלגיית הסיפון, פחי הזבל, אזעקות הרכב והאשמה של שנת צהריים. לכן לצד סיפור האירוויזיון יש כאן הרבה עוגני ״חפץ״ — בדיוק מסוג הדברים שמאזין עשוי לזכור בלי לדעת באיזה פרק היו.