הפרק מתרחש בתוך דריכות חריגה מול איראן, כשהשיבושים היזומים ב־GPS כבר מורגשים בחיי היומיום: Waze ממקם אנשים בתל אביב בביירות, באילת הוא כבר שלח את טייכר לקהיר, ואפליקציות משלוחים ומוניות מאבדות כיוון. זרחוביץ׳ חוזר לחשוב בזמן ריצה ונהיגה איפה יתפוס מחסה אם תהיה אזעקה, ובמקביל מנסה לראות בשיבושים סימן לכך שמישהו נערך.
בתוך המתח מגיע רגע קטן שהופך לעוגן לשוני שלם: קולגה במטבחון שואלת אותו פשוט ״מה יש למרוח?״, והוא נשאב לאושר מהעברית המדויקת ומהאפשרויות האינסופיות שבפועל אינן קיימות במטבחון. יש המלצה על ״ברלין בלוז״ ועל הדוקו של פול סיימון, ואז מגבון הגבר פורץ כדי להכריז שטכנולוגיה, צמחייה, עציצים, טיולים וכל דבר שהם אוהבים הם ״סאחי״.
האלרגיה האביבית של טייכר מחמירה, ובני גנץ שמציע תאריך לבחירות מקבל טיפול כמי שמציע רק תאריך ולא באמת בחירות. שמועות על ״הלילה זה קורה״ מייצרות היסטריית קבנוסים, משרוקיות וציוד חירום, עד שהדיון מגיע לאיזה כלי נגינה הכי יעיל מתחת להריסות. פאפה רואה את מיקום התחנה בביירות ומגיע ממש לחלץ את זרחוביץ׳ באמצעות שק קמח, בלי להבין שמדובר בשיבוש GPS.
הם מתווכחים גם על שינה בחלל, אפס כבידה ושעון אסטרונאוטים, ועל AI שמייצר סרטים ושחקנים לפי טקסט. טרנטינו ו״ספרות זולה״ מחזירים להרגל לבדוק את גיל השחקנים. יש גם סרטי אקשן שבהם מדביקים פה בדאקט־טייפ, Jelly Beans בטעמי מדיח מלוכלך ודג מסריח, מלחמה במיץ לימון משומר, ונהג המונית שנשאר בשעון חורף ומבקש מזרחוביץ׳ לנהוג במונית בזמן שהוא עושה טלפונים.
היום בטייכר וזרחוביץ' מגבון הגבר, פאפא ונהג מונית