רונה חוזרת, ביידן הסבא שלנו ומערכונים בזמן אזעקה

שידור מלחמה שמסמן נקודת מעבר חשובה בחזרה ההדרגתית לקומדיה. טייכר חוזר מביקור מפונים בים המלח עם נוסבאום, מר כהן וליאת הר־לב, ומתאר שיחות עם תושבי שדרות ובארי, את הגאווה שמקשה לפעמים לדבר על חולשה ואת הצורך להמשיך לתמוך במפונים גם אחרי שהגל הראשוני של ביקורים ייחלש.

הם מבקשים מהמאזינים לומר אילו דמויות ומערכונים היו רוצים לשמוע שוב, בעדינות ובלי לחזור מיד לפורמט הרגיל. אסתר מטירת כרמל מספרת שהיא וחברה האזינו לפלייליסטים של שון ורון ממש בזמן הלידה; טל, מורה לאמנות, מספר שבזמן אזעקות המשפחה מפעילה מערכונים כדי לעמעם את החרדה.

הם מדברים בהרחבה על הימנעות מסרטוני זוועה, אשמת ניצול, הקושי להרשות לעצמך לרוץ, לראות סיינפלד או לשמוע מוזיקה, ועל המשפט ״מכוס ריקה אי אפשר למזוג״. ביקור ג׳ו ביידן משודר בזמן אמת, והם מכנים אותו בחיבה ״הסבא שלנו״. הדמות הראשונה שחוזרת ממש היא רונה גז, בתשדיר ״רגרסיה יקירתי״ שממליץ באופן אבסורדי לחזור לעישון, אקסים, אלכוהול והרגלים רעים כי ״מזיק הוא המועיל החדש״. מאזינים מבקשים גם את פאפה, סולימן, ננסי, גמליאל, קפיטולניק ופנחס בודאגוב.