ערן מהעבר, אמא בבית החולים וצח למען התאגיד

יום החורף והפקקים נפתח דרך הסרטון של ליה גרינר שבוכה ברכב בדרך מפתח־תקווה ל־TLV; הם מדברים על צילום עצמי כתרפיה ועל הפער בין תסכול אמיתי ל״תוכן״. צח ברטר מתפרץ כביכול כדי להגן על התאגיד, אבל הופך את המאבק לסגירת ערוץ צרפתי מומצא בשם ״כאן פרנסה״, עם גרסאות צרפתיות ל״המפקדת״, ״רנדבו״, ״קרפול קריוק״ ו״זהו זה״.

המלצת הצפייה של יונה היל בנטפליקס מאכזבת אותם, והם מדברים על כתוביות קטנות ב־Apple TV ועל הגרשיים השבורים ב־yes. ״הבולען״ פרק 9 עדיין תלוי בזמן שיש לתסריטאים. ערן חוזר לבית החולים של אמו ולדילמה אנושית: מאושפז מבוגר מבקש ממנו שוב ושוב סיגריה, והוא לא יודע אם לקנות לו קופסה כדי לשמח אותו או אם בכך הוא פוגע בו.

מכאן הוא נזכר גם בשותפה לחדר של סבתו בבית האבות, ששתי הנשים שנאו זו את זו כמעט מהרגע הראשון. חימום הבית, רדיאטורים, תנורי גז ונפט וארובות מחזירים לזיכרונות ילדות. טייכר מספר על תזכורת עתיקה ״להוריד זבל״ ועל הפעמים שבהן הוא לא זוכר איפה חנה עד כדי שיחה עם איתוראן, שהסכימו לתת רק רמז שיש קופת חולים בסביבה.

בחצי השני מופיע ערן מהעבר: ילד מפתח־תקווה מתקשר דרך טלפון חוגה שבתוכו שוקולית ומבקש עזרה בבחירת שחקן לקבוצת הכדורשת ובקניית נעליים מידה 35, בעוד ערן המבוגר מתחנן שינצל את מכונת הזמן כדי להפוך אותם למיליארדרים. מתקפות מסתוריות על שיירות ומתקנים באיראן נכנסות לשיחה, וכך גם שלושה ארטיקים ב־50 שקל בג׳ימבורי וארטיקי הפטל הביתיים בכוס עם כפית.

סקר עוסק בפריסת עוגה מראש, ובסוף עמי מתקשר מהסופר עם קורנישונים ומאלץ את טייכר לזהות אותו דרך עשרות תיאורים בלתי אפשריים.