ספיישל פסח תלת־שעתי צפוף שמחבר את ארכיון התוכנית עם המציאות החדשה של הקורונה. בראנו טגניה מדווח מיפו שהפכה ל״אטלנטיס״ בעקבות הגשמים, מהתפרצות קורונה בחנות פיראט האדום ובהמשך גם על קנאתו בתמיר סטיינמן. ג׳רי פנדלבאום מתאים את קרב ג׳רי למגפה, מציע פתרונות דיאטה ומקריא משפטי זן; הכלכלן שלי קראוזר חוזה קריסה טוטאלית; ותוכנית בריאות מפוקפקת נותנת עצות שאף אחד לא ביקש.
שפטל יוצא נגד אוסטרליה, נגד סין ובהמשך גם באנגלית נגד נטפליקס. יאיר קרמן מגן על עולם התיאטרון בעזרת ״הקיר הרביעי״; דותן הנמר מאשים את אבידור בביטול האדלודותן בגלל הקורונה; וגיא רולניק מחבר בין נתניהו, מארק צוקרברג והרווארד. עוד חוזרים דורית, אילון מעירוני א׳ עם קבלה־היפ־הופ, ההולוגרמה של שמעון פרס, דני סביצ׳ה, אילנה כ״מלכת האקנה״, זוהר לבקוביץ׳ ככריש השקעות, בן כספית וינון מגל שמפרקים את האולפן בריב, פליקס עם מערכת הכריזה של התחנה וגיא פלג עם תמלילים.
יש גם קומורובסקי, מנהל המלון, סולימאן שמפספס שוב הופעות, פאפה, כמעט שבת שהופך את בלאק פריידי לחג יהודי, דיסקו זון, שז״ם, להקת ג׳ינס והחומרים הגנוזים, ברקו, עמי ורצף פרומואים פיקטיביים. זהו לקט פסח שממחיש היטב את המעבר של התוכנית מחומר ארכיוני רגיל לתקופת הקורונה, שבה גם הפינות הישנות מקבלות בידוד, אלכוג׳ל וזום.
לאורך שלוש השעות יש גם את ״חברים של חברים״, מאקו, ברקו, עמי, פרומואים פיקטיביים, מעשיהו על שאלו אותי באינסטגרם ופליקס שמסכם עשור. ״כמעט שבת״ כבר הופך את הנגיף לחלק מההלכה והחגים, בעוד דמויות ותיקות כמו קפיטולניק, סולימאן ופרס ממשיכות להתנהג כאילו העולם הישן עוד קיים. התוצאה היא מסמך מעבר עשיר במיוחד בין ארכיון קלאסי לבין שגרת הקורונה.