שוחקים איתכם: קורונה כשרה, שקר בעבודה ופרס כהולוגרמה

מהדורת 12 בפברואר משלבת את תחילת בהלת הקורונה עם החומר השבועי הרגיל. ב״כמעט שבת״ הקורונה מוגדרת כמעט כמחלה לא־כשרה של גויים, ומוצעות במקומה ״מחלות יהודיות״; רצף פרומואים פיקטיביים ממשיך את האווירה. סולימאן הרחב נפרד מקירק דאגלס אבל מסתבך בעיקר עם הטלפון שאיבד ועם המופע הבא שלו.

דורית חוזרת, והסקר עוסק בשאלה זעירה ומדויקת: האם להשתמש שוב בטישו יבש שכבר היה בכיס. מאקו מספק כותרות סוף־שבוע, ותחרות המאזינים אוספת שקרים שסופרו בעבודה — כולל מי שהתקשר חולה, נסע לחרמון ונחשף בעקבות תאונה, ומי שמיחזר מצגת ישנה שהתברר שהכין הבוס עצמו. דני סביצ׳ה מערב אוסקר, בחירות וקורונה; זוהר לבקוביץ׳ שוב כריש; אלינה מדברת על תחפושות, סרדינים והמשרד; דיסקו זון חוזר.

ההולוגרמה של פרס מתעסקת בנטע, ״ריקי לייק״ ובמבה לתינוקות. לקט שבועי צפוף שבו הקורונה כבר הפכה לבדיחה חוזרת ולא לאזכור בודד. אחד מסיפורי העבודה הזכירים הוא עובד שטען שהוא חולה ואז נסע לחרמון, עד שאירוע בדרך חשף אותו; אחר ניסה למחזר מצגת בלי לדעת שהבוס הוא שכתב אותה במקור.

״כמעט שבת״ כבר מעבד את הקורונה דרך הלכה וזהות יהודית, אבל לצדה עדיין יש אוסקר, בחירות, מאקו, תחפושות ומשרד. זהו שלב ביניים שבו הנגיף נוכח בכל מקום, אך העולם הקומי עדיין לא השתנה מבנית.