המיטב: דיוקנאות קפיטולניק, דירה ורודה ובלאק פריידי כשר

לקט 28 בנובמבר עם כמה פורמטים שחוזרים לכל אורכו. דני סביצ׳ה פותח בסטנד־אפ על אשתו, הילדים, חנוכה ותיקי נתניהו, ו״מגזין סוף השבוע של מאקו״ מופיע שוב ושוב עם כתבות ושמות מומצאים. יורם קפיטולניק מגיע עם דיוקן ענק שלו ודורש לתלות עשרות עותקים בכל חדר בתחנה, כולל מטבחון, ארון מטאטאים וחדר אשפה, תוך הוראות מדויקות לאיזה כיוון הראש והשפם צריכים לפנות — פארודיה על פולחן אישיות.

״שירים שהשז״ם לא מזהה״ חוזר, ושאלת היום עוסקת בשימוש בגרביים צבאיות עמוק לתוך החיים האזרחיים. דורית מנסה שוב לענות בחידון. במסגרת תחרות סיפורי סאבלט מגיע סיפור על משפחה ששכרה בית והביאה בריכה ענקית, ובעיקר הסיפור הזוכה על זוג נשים ששכר דירה לחודשיים וצבע את כל הבית בוורוד משום שאחת מהן כונתה פינקי, ואז נאלצה לצבוע אותו חזרה.

אלישע מציג נזידי חורף כבדים באופן מסוכן, כולל טשולנט וקובה חמוסטה. מנהל המלון מנצל את בלאק פריידי כדי למכור ״מבצעים״ יקרים במיוחד, וסולימאן מגלה ששוב פספס כרטיסים להופעה בירדן כי חשב שמדובר בעוקץ. ב״כמעט שבת״ ראובן מכשיר את בלאק פריידי כחג יהודי ומחבר לו ברכה הלכתית.

הסאבלטים הם גם חוט מסחרי־משחקי לאורך השידור, ולכן הדירה הוורודה היא לא סיפור מקרי אלא שיא של תחרות מאזינים. קפיטולניק לא מסתפק בתמונה אחת אלא דורש פולחן מוסדי שלם, כולל הוראות כיוון לחניון. אצל סולימאן, הבדיחה החוזרת היא החשד שכל כרטיס חינם הוא עוקץ או התחייבות למכור משהו. ״כמעט שבת״ סוגר מעגל בכך שהוא הופך את חג הקניות האמריקאי למסורת יהודית לכל דבר.