פלייבוקס, גידי גוב והחיוך של יגאל עמיר

פרק שמתחיל בחייזרים ובשאלה איך היינו מתייחסים אליהם אילו הגיעו לכאן, ומשם עובר למשה איבגי בגרסה פארודית של עבודות שירות. העוגן המשפחתי הוא ביקור של שרון, ערן והילדים ב־פלייבוקס: מנהרות, משחקים, משימות וערן שמגלה שהוא נוקשה ופחות מוצלח ממה שקיווה, עד שאחד הילדים מסכם שאבא פשוט היה לא טוב.

ערן נזכר גם בצילום קבוצתי של פרשני האירוויזיון שבו היה בשירותים ושרון סירב להצטלם בלעדיו. שאלת היום בודקת אם צריך להתעטש לתוך המסכה או להוריד אותה לרגע; רוב המאזינים בעד להתעטש לתוכה. דני סביצ׳ה נותן סטנדאפ. גידי גוב חוגג 70, וערן חוזר לזיכרון ילדות שבו נפגע מכך שבהופעה גוב לא פנה לקהל, וגם לאודישן כתיבה כושל ללילה גוב.

רגע אישי חזק מגיע כשנועם שואל על רצח רבין ועל יגאל עמיר, ואז מנסה להבין אם ישתחרר מהכלא ״גם אם יעשה חיוך ממש חמוד״. הולוגרמת פרס מסיימת עם תרבות הרשת.