אנחנו נשארים בארץ, תאגיד הטחינה והיאֶה על המקל

גיא רולניק מגיע עם גרסה כלכלית־קונספירטיבית על ״תאגיד הטחינה״, מחירי מזון והכוחות שמאחורי המדפים. המוטיב המרכזי של הפרק הוא השיר הסאטירי של יואל ריפל ונתן נתנזון, ״אנחנו נשארים בארץ״, שמושמע שוב ושוב והופך כמעט להמנון של קיץ 2020 שבו חו״ל נסגר והישראלים מגלים מחדש את החופשה המקומית.

השניים מדברים על מענקים, הכנסות ודיווחים בתקופת הקורונה. ערן חוזר ליומן ילדות ישן מבית ההבראה חפץ חיים ולזיכרון מאלימלך בר־און ותרגיל ״טלפתיה״ שנראה אז כמו קסם אמיתי. דורית חוזרת לתותח הפרסים, ו״שירים שהשז״ם לא מזהה״ מספקת עוד מוזיקה מומצאת. שאלת היום בודקת אם צריך להשתמש ביעה עם מקל ארוך במקום להתכופף; רוב המאזינים נגד.

לאורך כל הפרק חוזרת ההכרה שהקורונה כנראה לא עומדת פשוט להיעלם, ושצריך להתחיל לחשוב עליה כמציאות מתמשכת ולא כהפסקה קצרה.