יו־יו הליצן, ברקו בזמר במסכה ושני ספרים במקביל

פליקס וילנסקי פותח בתחום בתי המרקחת, ואז התוכנית נעה בין ספרים, ילדות וטלוויזיה. נועם שואל איך מרקו בכלל מצא את אמא שלו, ודרך זה חוזרים לסדרות ילדים ולחן זאוסמר. הסקר שואל אם לגיטימי לקרוא שני ספרים במקביל, והדיון הופך להרגלי קריאה, ריכוז והיכולת לחזור לעלילות שונות בלי להתבלבל.

חן זאוסמר מדברת על חרדת במה ועל הדרך שבה סטנדאפ בנוי מסיפור אישי. ברקו מנסה שוב לפענח את ״הזמר במסכה״ ומציע ניחושים מופרכים, ובמקביל יש נוסטלגיה ל״מרקו״ ול״ערב חדש״ ופרומואים ל״בלוגה״ ול״סיפורים מהכורסה״. העוגן הזכיר ביותר הוא רונה, שמוסיפה לשרון עוד שכבה לילדות שלא הייתה לו: יום הולדת 11 שבו יו־יו הליצן נהרג לכאורה בתאונת ליצנות, ודוד ויקטור נאלץ להגיע במקומו ולהציל את האירוע.

הסיפור מתפתח כאילו מדובר בזיכרון משפחתי אמיתי למרות שטייכר ממשיך להתעקש שמעולם לא היה לו דוד כזה. בסוף מכריזים שמחר אמור להגיע פרק חדש של ״האסדה״.