קפיטולניק ביום כיפור, פליקס באיראן ודוד ויקטור

לקראת יום כיפור קפיטולניק מתקומם על כך שהכבישים ״מופקעים״ מהנהגים לטובת אופניים והולכי רגל ומכריז על פקק מחאה של צי הרכב. השיחה גולשת לזיכרונות יום כיפור מהילדות, לבית הכנסת עם הסבא, לאמפולות הריח ולכינוי הילדות ״קיפוד״, וגם למשחקי כאפות, נסיעות אוטובוס ובחילות.

חלק מרכזי הוא פרק נוסף, חלק 8, ב״ערב המחווה לפליקס וילנסקי״: הביוגרפיה המומצאת של פליקס עוברת דרך איראן בימי השאה, מועדון בטהרן, המהפכה, החזרה לישראל, אודישן ל״סיבה למסיבה״, ״רביעיית בלוקונים״ והמופע הכושל ״אינהלציה לאינפלציה״. מדברים גם על הספר ״נשמות״ של רועי חן, על בישול ושניצלים ועל פדיחות ספורט.

רונה הפסיכולוגית בונה לשרון זיכרון ילדות מומצא ומסועף שבו דוד ויקטור בורח מכלא דמון אחרי ביקור של שרון הילד, מתוודה על רצח ונלכד שוב. בסקר היומי שואלים אם דופקים ״טוק טוק״ על דלת פתוחה לפני שנכנסים, והתוצאה נוטה נגד. זהו פרק טרי שמחבר את מסגרת יום הכיפורים עם המשך משמעותי של סאגת פליקס ושל הילדות המומצאת אצל רונה.

בין הקטעים הקטנים יותר יש גם בישול, משקפי שמש וסיפורי ספורט, כך שפליקס ודוד ויקטור אינם מוחקים את שאר מפת הפרק. המסגרת היא יום כיפור מתקרב, אבל החומרים נעים בין רכב, ילדות, ספרות, דמות חוזרת והיסטוריה מומצאת של הבידור הישראלי.