שירה האס, התו הירוק וסירי שעושה ביט

יאיר אקרמן מגיע אחרי גלובוס הזהב ומציג את עצמו כמעט כמי שחלק את החוויה עם שירה האס: הוא ישב בבית בטוקסידו מול הזום, מתאר את אי־הזכייה כ״הפסד צורב״ ומקטר על כך שהתפקיד הבא שלה הוא גולדה מאיר במקום משהו הוליוודי מספיק בעיניו. במקביל מדברים על חזרתו של טראמפ לנאומים ועל ניקולא סרקוזי שנידון למאסר בית.

פתיחת המסעדות עם התו הירוק מייצרת שאלה פרקטית: אם מי שאין לו תו רשאי לשבת רק בחוץ, איך הוא נכנס לשירותים; מכאן הם מדמיינים אסלות על עגלות ושומרים שסורקים ברקודים. נוסטלגיית ״כלוב הזהב״ עם אבי קושניר מובילה להצעה להחזיר את הפורמט עם נחש מוסתר מתחת לאחד הפרסים.

הסקר שואל אם צריך לשטוף בסבון קנקן ששימש אך ורק למים, ומעלה גם את מגשי הקרח ואת סיפור בקבוק השתייה במלון בברלין שהסריח נורא אחרי שהאף הסתום של ערן נפתח. בבר מקריא רשימה חדשה של מי רשאי ״לחזור לחיים״ בשלב הבא של פתיחת המשק. שיחה נוסטלגית על הסגר הראשון מחזירה בישול ביתי ו״קדרה מיותרת״.

Siri מתבקשת ״תני לי קצב״ ומפיקה ביט מגוחך. ההקלטה הלא־מלוטשת של איילת שקד שרה במסגרת פרויקט נגד אלימות בנשים דולפת לרשת ומובילה לדיון בכמה לא הוגן לפרסם טייק שלא נועד לצאת. פגזין מאקו סוגר את הפרק.