התקליט בתחפושות, המנה השלישית וקלפטר בבית הקפה

פליקס וילנסקי פותח בפרגון לחנויות טיולים וציוד שטח. ערן מספר על להקת החובבים שלו שמצלמת עטיפה לתקליט ויניל בתחפושות — הוא מחופש לחייל בדיל — ועל ילד שמתקשה להבין למה בכלל מוציאים תקליט במקום לשים את המוזיקה בספוטיפיי. משם עוברים לשנת 7000, לכמה גלגולי חיים נדרשים כדי להגיע אליה ולציור שושלת משפחתית עם אבות שמכרו תרנגולות וסדקית.

חמין נכנס לדיון על תופעות הלוואי של החיסון ועל רעיון לערכות חמין מוכנות. הסקר שואל אם מעבירים קטניות, פסטה ומצרכים יבשים מקופסאות האריזה לכלי אחסון קבועים. סיפור אישי מתאר נותן שירות שמחמיא ללירון בצורה חודרנית מדי ומראה איך מחמאה יכולה להפוך לאי־נוחות גם כשהשירות עצמו טוב.

נוסטלגיית קלפים מחזירה משחקי ״הפיכות״, חובות בין ילדים והמנהג להעליב חברים דרך שמות האמהות והאבות. קפיטולניק מגיע עם ״המנה השלישית״ של החיסון ועם ״רישיון ירוק״ לנהגי הצי, טוען שמדען התחנה מקס פיתח אותה ומנסה להזריק לשרון בניגוד לרצונו. יש גם ציפורים אלימות, משינה וזיכרונות מלהקות.

רגע אישי חזק סוגר את הפרק כשערן מספר שפעם עצר ליד בית קפה רק כדי לגשת ליצחק קלפטר ולומר לו שהוא אוהב אותו, אחרי ששמע ברדיו השוואה מזלזלת כלפיו.