נתניהו מתחסן, אילנה והולוגרמת פרס על הפיקניקים

פתיחת מבצע החיסונים בישראל מגדירה את השידור. הם חוזרים לטקס שבו בנימין נתניהו מתחסן ראשון, מדברים על המאבטחים ועל האחריות של האדם שמחדיר מחט לראש ממשלה מול המצלמות, ושרון נזכר בפעם הראשונה שבה נדרש במסגרת קורס להחדיר מחט לגוף של אדם אחר. אילנה מצטרפת וטוענת שנבחרה בין הסלבס הראשונים להתחסן כדי לתת דוגמה אישית; היא מתלבטת בין ״פרייזר״ ל״מטרנה״ ובוחרת בסוף בחיסון של ימאהה, שאמור להגיע באקסטרווגנזה בהיכל מנורה עם יורי/יולי אדלשטיין, שטיחים ורקדניות.

מכאן הם מדברים על העלייה בבידודים ועל התוכניות הביתיות למקרה שאחד מבני המשפחה יידרש להתבודד — כולל רעיון לצריף או ״דירת בידוד״ — ועל השאלה אם הנוגדנים של ערן עדיין קיימים. במסגרת ״רעיוניאדת יוטבתה״ הם מחפשים רעיונות שנראו גאוניים והתגלו כמיותרים; שרון נזכר בפריסקופ קטן למצלמת טלפון קדמית שכבר נמכר באיביי ב־25 סנט, ומאזינים מספרים על צליל אוטו גלידה ברוורס ועל מנורה מבקבוקי יין שהתפוצצו מחום.

שאלת היום בודקת אם מוסרי להזמין משלוח אוכל בזמן גשם כבד, והם מתווכחים בין חמלה לשליחים לבין העובדה שזו עבודתם; בסוף 60% נגד. ננסי מזהה שטוויטר אימץ את מבנה ״אבל עכשיו ברצינות״ שכבר משמש אצלו חודשים. מתקפת שירביט מובילה לדיון בהאקרים, חשבונות ישנים, ג׳ימייל והסכנה שטקסטים פרטיים מוואטסאפ יודלפו מחוץ להקשר.

שירות לקוחות, טלמרקטינג וטרו־קולר מחזירים סיפורים על מספר שמופיע כ״רוצים כסף״ ועל נציג קפה שמתפרק ואומר ״כל לקוח והטמטום שלו״. ההולוגרמה של שמעון פרס מופעלת מחדש ומתפוצצת על טרנד הפיקניקים, גבינות, חד־פעמי, סטוריז מדובאי ועוד דברים שאפשר להשתגע מהם. טייכר מספר על האובססיה שלו לג׳ון לנון 40 שנה אחרי הרצח, וערן משווה לאובססיית ילדות לטיטניק שהחלה ב״מנהרת הזמן״.

הם נזכרים גם בקרוזים ובשולחן הקפטן. לקראת הסיום עולה יום ההולדת של שרון והסירוב שלו שיציינו אותו ב״שרק נצחק״, לצד זיכרון שראה בילדותו את משה דיין בעצרת בקולנוע מגדל. אלינה נערכת לסגר סוף השנה כשהיא עוברת כביכול לגור במשרד ומציעה קומנד־קאר לאיסוף חשבוניות. שיחות טלפון לא רצויות מובילות לסיפור על הבנק שהתקשר משום ששרון השתמש בצ׳ק שאינו עוקב במספר הסידורי של הקודם.