דורית ביום העצמאות, סולימן וג׳סטין ביבר בדרך

זה הפרק הטרי הראשון אחרי יום העצמאות, שנפתח בקפיטוניק שמתלונן על מצב רכבי הצי אחרי שהועמסו בהם מנגלים, פחמים, קצף, ספריי שלג ופטישי אוויר. השניים מספרים איך בילו יחד בערב החג ליד הבמות ברמת השרון, עם פלד ורמי פורטיס מתחת לחלון, ואיך ההליכה בתוך ההמון הופכת למשחק תלת־ממדי של התחמקות מאנשים, טלפונים ופטישי ענק.

דורית מקבלת חידון עצמאות עם פרס שנשאר מהחג, אבל מזהה את נשיא המדינה כ״רוביואן קנובי״, את צבעי הדגל כבורגנדי ובז׳ ומגיעה שיכורה למדי לשאלות; גם כשהיא אומרת במקרה את נפתלי הרץ אימבר, היא לא מצליחה להשתמש בתשובה בזמן. ברקע מבטיחים שוב ושוב שג׳סטין ביבר האמיתי בדרכו לאולפן לקראת ההופעה, והמנחים מודים שהם כבר מבוגרים מדי לקהל.

סולימן הרחב חוזר מארצות הברית אחרי מסע הופעות עצמאות, טוען שהופיע בכל במה בארץ, שהתחיל לכתוב שירי עצמאות עוד לפני 1948 ושכתב ליאונרד כהן שיר שגרם לו לבכות. תחרות לנובו ממשיכה באסונות מחשב, כולל ג׳וק על המסך שמוביל למחשב שעף מהמיטה וארנבת שאוכלת כבלים. דותן הנמר מסיים בריב עם אזרחים במנגל ובשירי עצמאות חדשים.