יגאל שילון חוזר עם שק ה״בומבות״ שלו ומגיע מצויד בעוד ועוד קטעים שנועדו לכאורה להפיל את המגישים בפח. לאה, המטפלת בבית, מעלה לשידור רשימת תלונות על הדירה: היא זורקת את וילון האמבטיה החדש בגלל עובש, מתלוננת על הכיור, הנורה, האריחים והארונות ומציירת תמונה של בית שאי אפשר לחיות בו — עד כדי השוואה לחיים עם דאעש.
ג׳רי פנדלבאום מגיע בגלגול רוחני יותר עם אוסף חוכמות מתוך ״כל העולם על הזן״, פתגם אחר פתגם, כשהניסיון לדבר בשלווה ובתובנה מתנגש באישיות של ג׳רי ובפירושים שהוא נותן לכל דבר. בין הקטעים חוזרים גם למשאלי ״חוקה לישראל״ ולשאלות קטנות של התנהגות יומיומית, אבל אלה בעיקר מסגרת; שלושת העוגנים האמיתיים הם יגאל שמביא בומבות, לאה שמנהלת את הבית כאילו היא ועדת ביקורת וג׳רי שמנסה למכור זן לאנשים שלא ביקשו אותו.