מצעד הפרסומות, שעון הקיץ וחליפת הג׳ודו

המעבר לשעון קיץ מציף את בעיית השעון ברכב שאף אחד כבר לא זוכר איך מכוונים, כולל ניווט ושפות מוזרות במערכות הרכב, ובבית ממשיכים סיפורי אינסטלציה, סיפון, קדיחות ותיקוני עשה־זאת־בעצמך. העוגן הגדול של הפרק הוא רצף ״פרסומות שהפקנו כי אין מספיק פרסומות״ — תשדירים מקוריים ומופרכים שהולכים ונערמים: מים וקנקלים, קורסי ג׳יבריש, המלצה לראות את המלקוש במצדה, פסטיבל חרוזים וחריזה, הרצאה על צרבת ועוד עסקים ואירועים שלא ברור למה מישהו צריך.

במקביל מתנהל דיון ארוך על אנשים מבוגרים שמסתובבים ברחוב בלבוש שמבחוץ נראה לא הגיוני: חליפת ג׳ודו עם חגורה לבנה, טלית על הראש, חליפת צלילה חצי פתוחה וגולשים שסוחבים ציוד כאילו הרחוב הוא המשך של הים. יגאל שילון מגיע עם בומבות, והסקר עוסק בעוגיות/מאכלי פסח ובכללים הקטנים שסביבם. זה פרק שבו הפרסומות הביתיות והתחושה שהרדיו ממציא לעצמו מפרסמים הן חלק מרכזי מהזהות.