הפרק מתחיל בברכות למנכ״ל התחנה אבי משולם ובת זוגו על לידת ילד, ומשם עובר לחנין זועבי ולנהיגה בזמן פסילה. יגאל שילון מגיע עם שק בומבות גדול במיוחד ומזכיר לשרון שפעם גם הפנצ׳ר בצמיג היה מתיחה שלהם; הפעם יש משחקי מילים על שוק משמשים, דג בברמודה, דיוטי פרוטי, מכתב מסריח, ניתוח אף ועוד.
רבקה מיכאלי מגיעה לדבר על ארבעה פרקי חזרה מיוחדים של ״סיבה למסיבה״ — מבחינתה לא קאמבק אלא תזכורת — עם הפתיח הישן, שלמה ניצן וחומרים מהעבר; היא מספרת גם על הספר ״על גופתי המתה״ של מירב הלפרין, שבו היא קוראת קטע באירוע, ועל ההצגה ״בזעיר אנפין״ בגשר על פי ירמי פינקוס, שבה היא היחידה שמביאה מבטא.
היא נזכרת גם בפרס מרשות השידור שהניחה בשירותים ומספרת על ראפ עתידי עם כהן ומושונוב. ב״אולפן פתוח״ מכניסים מאזין לאולפן, אבל הוא רק מצביע על כל חפץ ושואל שוב ושוב ״מה זה זה?״ עד שהם מגרשים אותו. כנרת מתקשרת בהיסטריה וטוענת שתיקה נגנב עם הטלפון, הדרכון והתמונות האינטימיות ששרון כביכול שלח לה; היא מתארת אותן כ״חצי במבה״, מפרשת תמונת פייסבוק שלו מלונדון כרמז לחופשה משותפת ולבסוף מתברר שהיא בכלל מחוץ לאולפן עם שוטרים.
עו״ד אלי בן יעקב מייצג את מרים פיירברג במעצר הבית וטוען שזו למעשה חופשה מתוכננת ושכבר אין מה לשבש בחקירה, ובדרך מסביר שהוא מייצג גם את רפי רפאלי. הסקר שואל אם צריך לומר ״לבריאות״ גם לזר שמתעטש.