סיוט הדוח השנתי, חיים סבן וההתמכרות לספינר

השידור נפתח בסיוט הבירוקרטי של הכנת הדוח השנתי לרואה החשבון: איסוף אינסופי של טפסים מהבנק, הביטוח והדואר, מספרי טפסים כמעט זהים והתחושה שענן אפור הולך איתך עד שהמסמך האחרון מגיע. מכאן עוברים לקושי להיכנס לאתר הבנק אחרי ששוכחים סיסמה — פקסים, זיהוי מחדש והחרדה מכל ניסיון התחברות.

חיים סבן מדבר לקראת ביקור דונלד טראמפ בישראל, מכניס כרגיל את להקת האריות ופאואר ריינג׳רס, מסביר שטראמפ רוצה להשיג לפחות ״דיל״ במזרח התיכון אחרי קשיים עם אובמה־קר והחומה, אבל מעריך שהוא עדיין טירון בדיפלומטיה; כדי להיות באותו אזור זמן הוא כביכול מנמיך את השמש בארצות הברית.

השניים מתעכבים גם על המילה ״לנגן״ ברדיו ועל הזילות של פרק בעידן הבינג׳ — כשכל העונה זמינה ברצף, הקשב יורד וצריך לשאול את בת הזוג מי אמר למי ומה קרה. הסקר שואל אם עסק צריך להתפאר ב״מאז 1923״ ושנת ההקמה באמת מעידה על איכות. בשעה השנייה ״עמי״ מתקשר כמתווך דירות וממשיך את משחק הזיהוי, וערן מודה שהספינר שהחרים מהילדים כבר הפך להתמכרות: הוא משאיר אותו באוטו כדי לא לגעת בו ומדמה אותו למסבחה.

עדן לימון חוזרת ל״ענייני עניינים וזה״ אחרי חתונת החברה הטובה, מספרת על הדי־ג׳יי, האביזרים, החופה והתוכניות שלה לחיים — ושוב מסיימת בלי כתבה ממשית.