תוכנית הערב: פרק 519 - לקט לזכרו של טייכר החולה

שרון טייכר בבית עם שפעת, אולי שפעת חזירים, וערן מנצל את ההיעדרות כדי להגיש “לקט לזכרו” עוד לפני שברור אם יש ממה להיפרד. בעזרת דן סגל וטל טנצר הוא בונה לעצמו בשידור תוכנית יחיד, מחליף פתיחים, משתעשע בשמות “הראשון בבידור” ו“הראשון בשידור”, מחלק מחדש את המשרד, מבקש ארגזים לחפצים של שרון, רוצה להגדיל את דיווחי התנועה ומפתח קץ׳־פרייז חדש: “אין לי זמן”. באמצע הוא מתקשר לטייכר החולה, שמנסה בעיקר לישון ומבקש שלא יבואו לבקר, אבל ערן ממשיך להתנהג כאילו מדובר באשפוז סופני; אחר כך אפילו מגיע דיווח על אדם דומה לטייכר בשדה התעופה עם טרולי, וערן שוקל צו עיכוב יציאה מהארץ למקרה שהמחלה היא רק תירוץ לחופשה.

הלקט מצדיע לטייכר דרך רצף מערכונים: טוויגו מנהל מסיבת עיתונאים בבית הלבן אחרי פגישת אובמה ונתניהו ומזמין את עמיר לב לשיר באנגלית כדי לא לגרום לתקרית דיפלומטית; אלפרד הרדסט, שחקן בניו יורק של שנות הארבעים, תורם חמישים ליטר זרע, קונה כרכרה וסוס, מגיע לשיעור סטפס אצל פרד אסטר ונקלע ללידה של הסוכנת גטרוד; ופאפה מטפל ב“פוצ׳י” אחרי תאונה עם כבשה בעזרת מטליות, שום ושלג כבד, ואז מנסה לחתן אותו עם בתו דליצי, שהיא למעשה פרה. פליקס בילנסקי מגיש את “שש אפס שש”, קורא מודעת אבל ומתקשר לאלמנה כדי לדרוש בחזרה תקליט של טום ג׳ונס מהמנוח; “סטודיו למשחק” מפגיש את מייק בורשטיין, אלברט אילוז וענת עצמון לניתוח “נהג מונית”, שמתבלבל עם “קוני למל בניו יורק”, קיפי וזינזנה; ואלינה רואת החשבון עוברת עם ערן על הצהרת הון בטלפון, אחרי שירתה באב הבית, ואז מנסה לדהור עם עגלה וסוסה לתהום ומבקשת להציל מכונת כביסה.

בהמשך חוזרות “סרוחות בבית” עם נעמה וליה מהישרדות לשיחה על זוגיות, ילדים ועוזרות בית; “בוקר של רופאים” בודק פצעי לחץ, מוגלה ושחקן שמגלם פצוע בתרגיל פיקוד העורף עד שהרופא מחליט לתת לו חוויה רפואית אמיתית; איציק כהן מתפרץ לאולפן עם שקיות, מחפש את שאול ושואל אם הכרעיים דבש והלימון דבש; ורם גדרון משדר דיסקו־שואו אזורי מלא “אקסטנדד ורז׳ן”, תגובות פורום מוגזמות והודעת Word: “האם לשמור את המסמך? כן, לא, ביטול”. ערן צור מוזמן לבריתה ומבריח את האורחים עם שירי באס אפלים על כלבה, כיח ותחתונים; “תיכון טיפה׳לה” מחזיר את כברה בת ה־14 להתאהבות בששי המורה ללשון ולפנטזיית חתונה בלאס וגאס; ופאפה מגיע לטפל במחשב שנדבק באימיול בווירוס תולעת, מזעיק כביכול את אחיו התאום מישל קרציאן הספר, ובעצם מחליף כובעים ומעמיד פנים שהם שני אנשים שונים. לקראת הסוף רצים גם “מרתפי אלקטרוניקה” עם רשימות בלתי נגמרות של טוסטרים, כבלים וסניפים, ודוד נתן עורך את עיתון הכלא, דורש להשלים אלף וחמש מאות מילה על אסירים שמשתמשים בסבון נוזלי, מתכנן מגזין סגנון חיים לתאים וכתבת תחקיר על כמה קל לברוח מהכלא.