חבר דן, הגנה עצמית ויו גרנט

הפרק נפתח באקזיט של חברת דן ובנהגים הוותיקים שמקבלים מאות אלפי שקלים, ומחזיר את זרחוביץ׳ לילדות ולגילוי שאביו עצמו היה פעם נהג אוטובוס. משם הם נזכרים ב״חבר דן״, באוטובוסים של פעם, בהגה הענק, באקורדיון ובפנטזיה ללמוד היום נהיגה באוטובוס רק בשביל החוויה. ג׳מיל חפוז מגיע עם ליהוקים לכלב סיני מצויץ, פינגווין וסרדין, ומסתבך גם עם דג ליצן שלא מבין שהוא בסרט רציני.

בגדי ספורט, גופיות, כובעים הפוכים, סקוטש ומגנטים הופכים לשיחה על גיל ועל דברים שכבר אי אפשר ללבוש בלי להיראות מגוחך. זרחוביץ׳ נופל על מפעל שמכין עלי זהב למזון ושואל למה בכלל צריך לאכול מתכת, ואז מספר על משקל המטבח והמשחק להגיע בדיוק לגרמים הנכונים. האלימות בקרב בני נוער מחזירה אותו למכות שחטף בנעוריו ולפחד כהורה גם שילדיו ייפגעו וגם שחלילה יהיו בצד הפוגע.

מכאן מגיע דיון ארוך בהגנה עצמית ובקרב מגע, כולל זיכרון מהנינג׳ה דיוויד חליווה שהוציא אקדח מידו במהירות בלתי נתפסת, שיעור קראטה משפיל ומורה לגיטרה שלא רצה ללמד שמאלי. בחצי השני חוזרים ל־Notting Hill, יו גרנט וג׳וליה רוברטס, לידידות, זוגיות וחברות בגיל מבוגר, וגם ל״שירים שהשז״ם לא מזהה״.

פרטים קטנים נוספים כוללים אלבומי קלפים, סופרגול, נהג סיני בניו יורק, ג׳נרל מלגזות והרעיון להפוך סקוטש לחומר הרשמי של הכת.