שנה לאבא, ג׳מיל והקבוצה הפיראטית

בדיוק שנה למות אביו, זרחוביץ׳ מדבר על הגעגוע ועל הדרך שבה המוות שינה אצלו את היחס לזמן: פחות ״נעשה מתישהו״ ויותר לעשות עכשיו. הוא מזהה קווים מאביו שנכנסו בלי שהתכוון לדמויות ולרגעים ב״מטכ״ליסטים״ ומדבר על יצירה כדרך לשמור אדם בתוכך. ג׳מיל חפוז מגיע עם ליהוקים חדשים לדבורה ולמקלון.

זיכרון מטריד מהנעורים חוזר דרך מפיק טלוויזיה שהציע לשני נערים להגיע לישון אצלו בחיפה; אמו של זרחוביץ׳ קלטה את הסיטואציה והעיפה אותו. מכאן עולה גם סיפור על ניסיון פיתוי בסאונה והאינטואיציה שמזהה שמשהו לא בסדר. אוסנתי התקציבאית תופסת את טייכר בקבוצת צפייה פיראטית שמפיצה סדרות של זרחוביץ׳ ומייצרת עוד משבר אמון מזויף.

הפסקת חשמל מחזירה חנוכייה כפתרון תאורה כמעט פרקטי. דני סביצ׳ה מגיע, ובסוף זרחוביץ׳ ממליץ על הדוקו של דורון צברי על אביתר בנאי — שיחה על יצירה, משפחה, אמונה והחיים שנכנסים לתוך אמנות.