הצעקה על הילד, הבצלים ואשר ונאורי

איראן והדיווחים הבלתי פוסקים פותחים שוב את התוכנית, אבל זרחוביץ׳ מודה שהוא כבר מותש מהשעות שבהן פרשנים מנחשים מה עומד לקרות. הלב של הפרק הוא סיפור הורי: הוא מאבד סבלנות עם אחד הילדים, צועק, נרגע ומתנצל, ואז מפרק את הפחד הגדול שלו להפוך עבור ילדיו לאותו ״פסקול פאניקה״ שהוא זוכר מהבית שבו גדל.

הוא מדבר על הצורך לעצור את השרשרת ולא להעביר הלאה לחץ, כעס ותגובה אוטומטית. ניתוח בקע ישן וטראומת החלמה מתחברים באורח טבעי לחלוטין לדיון ארוך בבצלים, חיתוך ובישול. הפודקאסט של אשר ונאורי מקבל פרק נוסף והופך לאובייקט תרבותי קבוע בתוך התוכנית. ג׳רי לואיס עולה בזיכרונות קולנועיים.

טופז ונביט חוזרים עם עוד חרם חברתי שהם מנסים לפתור בדרכם. המחירים של מוצרים ללא גלוטן מעצבנים את כולם, ״שירים שהשז״ם לא מזהה״ חוזר, ויש פולו־אפ על האף האדום של טייכר ועל מסעדת הספירלות. זהו פרק שבו שיחה אקטואלית מתחלפת שוב ושוב ברגעים אישיים מאוד ובשטויות יומיומיות.