כיתה א׳, הבריונות של הבן ו־MasterKat

יום פתיחת שנת הלימודים הוא אחד הפרקים האישיים והכבדים בבאץ׳. הבת עולה לכיתה א׳, רגע מרגש במיוחד דווקא משום שסבא שלה אינו שם לראות אותו. אבל ערב קודם הבן וחבריו נתקלים בילדים גדולים יותר שמאיימים, משפילים ואף מצלמים סרטון שבו דורשים ממנו לומר ״אני חייל שלך״. זרחוביץ׳ מספר איך ניגש לאחד הילדים בשקט, איך ההורים נכנסו לתמונה ואיך ניסו לא להסלים, והשניים מדברים באריכות על בריונות, על ההשפלה של להרגיש חסר אונים ועל העובדה שהטלפון מאפשר לזמן חברים ולשמר את הבושה בווידאו — אף שהבריונות עצמה עתיקה הרבה יותר.

הם חוזרים גם למכות ולהשפלות שחוו בילדות ולפחד ההורי שאי אפשר באמת להגן מכל דבר. בעל חנות נוחות שאומר לילדים רבים ״לא פה, בחוץ״ הופך לסמל לנרמול של אלימות. רונה הפסיכולוגית כמובן ממציאה לטייכר פתיחת שנת לימודים אחרת לגמרי עם תחתוני Hot Stuff, אמא שיכורה ושרת. במקביל הם נזכרים בשרתים רחמים וסעדיה, באיסוף עיתונים למחזור ובילדים שישנו על ערימות נייר במקלט.

המורה למוזיקה עדינה, חליליות ומלודיקות מחזירים לבית הספר של פעם. עולם הכת מקבל רעיון לכרטיס אשראי — פוציקארד, Jerry Card או MasterKat. סימני הגיל מצטברים: יותר סבלנות למלא טפסי מועדון, מוזיקה קלאסית, סודה ואפילו מחשבה על דג מלוח. פרסומות לקופסאות נעליים שקופות ו־ChatGPT שמנסה להתאים מידות נכנסות ליומיום.

סיפור משפחתי כבד עוד יותר עוסק בסבתא שעלתה לארץ עם תינוק חולה שנלקח לבית חולים, נאמר לה שמת, אך לא נשאר קבר או תעודת פטירה — זיכרון משפחתי שמזכיר סיפורי ילדי תימן אף שהמשפחה אשכנזית. לבסוף מגיע סוף־סוף סיב אופטי לבניין, נטלי מתכנן מסיבת סוף קיץ על הגג ודורש גם את השירותים שלהם, וג׳רי סוגר עם משפטי זן.

בתוך סיפור הבריונות הם מדגישים שהמטרה אינה להפוך את הילד מיד ל״לוחם״ או לחפש נקמה, אלא לתת לו תחושת ערך וכלים מבלי להכחיש כמה השפלה כזאת כואבת. הסיפור על התינוק האבוד של הסבתא מרחיב את הפרק מעבר להורות של ההווה אל טראומה משפחתית שהועברה כמעט בלי מסמכים, מקום או קבר — זיכרון שקשה אפילו לתת לו שם.