יואב קיש, אורי גבריאל והכתם מכיתה א׳

הפרק נפתח בביקורת חריפה על דברי שר החינוך יואב קיש סביב מחאות משפחות החטופים והמוזיקה שנשמעה באירוע, ועל האופן שבו ממשלה מדברת אל אנשים שאיבדו או מחכים ליקיריהם. הודעת חשבון החשמל שמדברת בגוף ראשון — ״אני החשבונית״ — הופכת לתזכורת כמה חברות מנסות להעמיד פנים שהן בני אדם.

אורי גבריאל מגיע שוב בשם ״תמונות יפואיות״, עם כינויים, איומים וחצי־הצעה לזרחוביץ׳ להצטרף לעולם שאין לו שום רצון להיות בו. טרבולטה, ואן דאם ורמבו מחזירים לסרטי אקשן, קלטות ותקופה שבה כוכב יכול היה להיות ז׳אנר בפני עצמו. סוף אוגוסט והבת שעולה לכיתה א׳ פותחים זיכרונות בית ספר, ובהם זיכרון קשה במיוחד: מורה שאמרה לזרחוביץ׳ בילדות שהכתם על פניו הרתיע אותה, ורק אחר כך הוסיפה שהוא דווקא ילד מתוק.

בשעה השנייה איש מילואים מספר שהוא בכלל לא רוצה להשתחרר ומעדיף את המסגרת, החברים והתחושה הברורה של השירות. ״חתונה ממבט שני״ מדמיינת ריאליטי לזוגות שכבר עברו נישואים פעם אחת. השניים חוזרים לאובססיית צילום בחדר כושר ובחופשות ולרגע שבו החוויה עצמה כבר משנית לעומת הסטורי.

AI מייצר רעיון לתוכנית ״Silly Dino״ וממשיך לזלוג לכל תחום. טיפים במסעדות והיחס לקבצנים הופכים לדילמת נימוס/כסף, וג׳רמי פוגל מסיים עם המלצות קריאה קודרות במיוחד לקיץ. זיכרון הכתם מכיתה א׳ משתלב בפרק עם ההכנות של בתו לכיתה א׳, ולכן הוא מקבל משמעות כפולה: לא רק עלבון ישן אלא מחשבה של הורה על מילים שמורה אומרת לילד ואיך הן יכולות להישאר עשרות שנים.

איש המילואים שלא רוצה להשתחרר נותן לפרק קונטרה אחרת לגמרי — אדם שמוצא דווקא בשירות את היציבות שחסרה לו בחוץ.