600 יום, גילה במסכה והעשור של הפרלמנט

600 ימים לחטופים הופכים אפילו את המילה ״עסקה״ לטריגר: טייכר שומע ברדיו ש״העסקה אמורה להיחתם״ וקופץ, רק כדי לגלות שמדובר בעסקת ספורט. פרק הסיום של ״המזח״ והעיסוק בשבי של לוחמי המוצב מחזירים שוב לפרופורציות הבלתי נתפסות של מאות ימי שבי. במקביל גילה אלמגור מגיעה בדמות בעקבות ״הזמר במסכה״, מספרת למה החליטה להגיד כן לריאליטי ואף משמיעה כביכול ביצוע גנוז ל־Messy.

סרטון ארכיון מ־15 בדצמבר 2011 מחזיר את פאפה ואת השניים לבגדים, לאולפן ולפורמט הישן, ובמסדרונות התחנה נולד הכינוי ״אנחלבונני״ לעובד שרירי שחי על חלבון. דיון ארוך בפאות, השתלות ו״בגידה בקהילה הקירחת״ ממשיך את עולם הקרחת. שאלת הסקר בודקת אם אדם שממלא בקבוק מים גדול בעבודה צריך לעצור בשביל מי שבא רק עם כוס, ומשם מגיעים לנימוס בתורים ולרץ ששואל ״ראית פודל גדול?״

בלי לומר סליחה. הלהקה של זרחוביץ׳, ״הפרלמנט״, חוגגת עשור וטייכר מסרב שוב לנהל אותה, אבל מציע פסטיבל ללהקות של משבר גיל ולקהלים שמקבלים תשלום כדי לבוא. בשעה השנייה חבילת שבועות בעבודה כמעט גורמת לזרחוביץ׳ להתפטר מקנאה, עד שמתברר שהכינו לו חבילה אחרת. הם מדברים על AI שסוחט מפעילים, על כמה מידע הם נותנים ל־ChatGPT, על מקור המילה ״קלאס״, חידת ״קנאק״, שנה למותו של דן תורן וטרנד תינוקות מדובבים ב־AI.

עמי חוזר עם עוד שיחת זיהוי אינסופית. לאורך הפרק חוזרת גם השאלה איך חוגגים ומרימים לעצמך כשברקע עדיין אין עסקת חטופים, והפער בין עולם הבידור לבין 600 הימים אינו נעלם. הוויכוח אם מותר להחזיק טלפון ביד בזמן פקק מוחלט מוביל לרעיון ששעמום הוא מיומנות, ולזרחוביץ׳ שיושב בזמן שיעור השחייה של בתו ופשוט בוהה בעלים של עץ. גם כאן מתחדד קו גיל 50: פחות צורך למלא כל רגע, אבל יותר מודעות לכך שהזמן רץ.