לקט חול המועד שבו בן כספית וינון מגל רבים סביב בואנו, אוכל, ויכוחים ופרטים קטנים עד שהשיחה מאבדת שליטה. גופרית המתקשרת עם המתים מחפשת מידע בוויקיפדיה, מעלה את כלבו המת מרקו וממשיכה להציג ידע ציבורי ככוח על־טבעי. אילון מירוני א׳ חוזר לתקופת הפגנות בלפור ומספר על פלאשמובים, הסוס צ׳רלי וצפייה מרחוק בלייבים.
משה איבגי מבצע עבודות שירות בתחנה ומנסה להשתלב בשידור. ״שירים שהשז״ם לא מזהה״ חוזר, ובבר מקריא הנחיות קורונה מופרכות. שירה מוכרת דירה אך מבהירה שהמחיר כולל בהדרגה גם רצפה, חמצן, שמש, תמונות, זיכרונות ואפילו רוחות. סמדר ממשיך לשלוח הודעות אהבה אחרי ניתוח ברומניה.
יאיר אקרמן מדבר על עולם התיאטרון בזמן הקורונה ועל ״חסינות״ של הקיר הרביעי. ב״האסדה״ מתברר שהאירועים בטהרן היו חלום של סטייט; הוא מתעורר חזרה באסדה ב־2015 וחרצי מגיש לו ארוחה שמבוססת כמעט כולה על בצל. מונולוג הקניון, ננסי בבומבות ומוקד כביש 6 מצטרפים למיטב. חיים סבן עוסק בבחירות בארצות הברית ומכנה את ג׳ו ביידן ״יוסף ביטן״ תוך ערבוב טראמפ ופאוור ריינג׳רס.
״כמעט שבת״ מביא סיפור פסח על אמונה. אורי גבריאל מגיע ליום הולדת 70, דורש מערן לעשות צרכים בדלי כדי למצוא טבעת שנבלעה ומכנה אותו שוב ושוב ״ערן הארי פוטר״.