ערב נוסף של המתנה לתגובה האיראנית נסגר רגע לפני שבוע של לקטים, כשהאולימפיאדה תופסת חלק גדול מהשידור: עמית אלור, היאבקות, ברייקינג והנטייה שלהם להמציא ענפים שאיש לא ביקש. דני סוויץ׳ עולה עם סטנדאפ על איראן, טיסות וביטולי חופשות, והחדשות על קמלה האריס וטים וולז נפגשות עם ביטול הופעות טיילור סוויפט בווינה בגלל איום טרור.
הראיון של נתניהו ל־Time מעלה שוב את ההבדל בין התנצלות לבין לקיחת אחריות, ואת שאלת המקלט האטומי והאם בכלל אפשר לחיות בהמתנה. בשביל בריחה מהחדשות הם חוזרים ל״Old School״ ולסרטי קומדיה, ומדברים גם על תשעה באב ועל הפחד מעימותים ציבוריים סביב תפילות. אורי גבריאל מגיע שוב עם הצעה לזרחוביץ׳ לנסוע לפריז ולבצע ״מכה״ אולימפית, והפעם האיום שמאחורי ההצעה כבר פחות מוסווה.
תחרות הבומבות ממשיכה, וטייכר מספר על כאב שיניים ורופא השיניים, מה שמוביל לסטיב מרטין ב״חנות קטנה ומטריפה״ ולשאלה אילו סרטים מהילדות בכלל מתאימים לילדים היום. דורית חוזרת ל״תותח הפרסים״ ונכשלת גם בשאלות בסיסיות במיוחד, כולל באיזה ענף קופצים במוט. בסוף יש גם ציור של הבת שבו אבא מופיע כקרח עם שלוש־חמש שערות — עוד עוגן קטן ומשפחתי בתוך שבוע חרדתי מאוד.
הם מדברים גם על האמנים בעולם שבעד ונגד ישראל ועל התחושה שכל הופעה בינלאומית מקבלת עכשיו שכבה פוליטית. לפני הסיום מגיע גם זיכרון של הבת שמציירת את אבא עם כמה שערות בודדות — בדיחה משפחתית קטנה שמאזן את הכובד של השבוע.