הפרק מתחיל בדור האלפא: ״סקיבידי״ ו״אוהיו״ מובילים עד נעמי שמר ו״אצלנו בחצר״, שבה Ohio בכלל מופיע כברכת שלום יפנית, והם מנסים להבין איך מילה הופכת פתאום לסלנג של ילדים. טייכר מספר שהוא מחליף אימון משקולות אחד בפילאטיס ומתאר את עצמו על המזרן כ״ג׳וק שמנסה להתהפך״ בזמן שהמדריכה מתקנת כל תנוחה.
מגבון הגבר חוזר עם התקפה ארוכה על ה־DNA ה״סאחי״ שלהם: ניינטיז, נירוונה, מארוול, חנויות קומיקס, פאנקו, תקליטים, מכוניות חשמליות ואפליקציות — כל מה שהם אוהבים מוכרז מיד כסאחי. הדוקו על ״הסופרנוס״ ממשיך עם סיפורים על ג׳יימס גנדולפיני: שתייה, היעדרויות מצילומים, כסף שחילק לאנשי הצוות והשיטות שבהן עייף את עצמו כדי להגיע כועס לסצנות.
מגירת קופסאות הפלסטיק והפקקים עוברת סוף סוף סדר יסודי וכל קופסה בלי מכסה נזרקת, מה שמתחבר לגרביים בודדות ושאר חפצים שמחכים שנים לבן־הזוג שלהם. זרחוביץ׳ מספר על החרדה שלו לא לדרוך על רצפה אחרי ספונג׳ה ועל מנקה במתחם המשרדים שנכנסת עם מפתח ואז נועלת אותו בטעות בתוך החדר — מה שמחזיר לפאניקה ישנה שבה חשב שילד שלו ננעל בתא שירותים, בזמן שהילד כבר עמד לידו.
בשעה השנייה מקליטים בשידור חי קמפיין ל״סרדינים היונה״: הפרזנטור הוותיק תיאודור והפרזנטורית החדשה טלי רבים על החפיפה, הסלוגנים והעובדה שהוא מסרב לפנות את המקום. ד״ר טדיראן מתקשר עם תוצאות נקודת החן ומבשר שהכול בריא — רק ״אין בה חן״ — וממשיך עם סוכר ״גבוה״ כי הצנצנת מונחת על מדף גבוה וצוואה שכדאי להתחיל לכתוב כבר עכשיו.
בין לבין הם מדברים גם על העובדה שמנקים תמיד מופיעים דווקא כשיש אנשים בחדר ועל הפנטזיה שמדובר בריגול תעשייתי. הפרסומת ל״סרדינים היונה״ חשובה גם כקטע מאחורי־הקלעים מדומיין על החלפת פרזנטורים — מאבק בין דור ותיק לדור חדש בתוך הקלטת קמפיין.