ספיישל סוכות: האסדה ב-2050, חזי דין וגמליאל

היום הראשון ברצף ספיישלי חול המועד סוכות, עם קטעים ״מכל המינים״. ״במה בוער״ עם רזי ברקאי וד״ר חני זוביידה הופך לרצף משחקים סביב ״חני/אני״; מפעיל הבובה אל־חדיד חוזר, ואחריו פרסים אבסורדיים. ברקו בטוח שהוא מדבר עם המנטליסט סושר ומנסה טלפתיה דרך ניחוש מכונית. ״שירים שהשז״ם לא מזהה״ חוזר.

ב״שבת קטנטנים״ סיני מטיל על ערן להכין קישים אישיים של בטטה, חציל וגבינות באמצעות ״הגרלה״ שמראש נועדה אליו, ומאיים בעקיפין על מקומו של הילד אם לא יעשה זאת. גמליאל מפרט שוב את קורות העבודה שלו: מיון אפונים שבו ארז עכבר בטעות, חנות כלי נגינה שבה ננעל בתוך פסנתר, ומוקד טלפוני שבו נשימתו לתוך השפופרת הובילה לתביעה.

קפיטוניק מוצא ברכב של שרון 15 קילו חומר החשוד בקוקאין; כדי לבדוק אם הוא אמיתי הוא טועם ומסניף שוב ושוב, נכנס להיפראקטיביות, קופץ על השולחן ומאבד שליטה. חזי דין מבצע את קסם התפוח־דבש המלא: תפוח מופיע, הביס של שרון נמצא בכיס של ערן עם דבש ופתק, והוא מבטיח נמרים בכותל, חמש שנים בקוביית קרח ובנג׳י; טנץ הופך לכאורה ל״אליקו מופז״ בתעודת הזהות.

חלק נוסף של ערב המחווה לפליקס חוזר לקריירה המומצאת, הבר, התיאטרון, בר־מצווה פיקטיבית, כינור דוד והבקע. נוי והדר מבלבלות שוב בין תינוקות; אורי גבריאל מציע ״מכה״ על טיקטוק דרך קיר משותף עם אינסטגרם; אמיר משיק קטלוג בשמים לסוכות ותימור שוב מתפוצץ כשהמגישים אכלו בלעדיו.

עוגן ארכיוני חשוב במיוחד הוא ״האסדה״: חלק אחד מוצג כפרידה ממר סטייט אחרי עשרות פרקים, כשברטה יולדת את בנו וסטייט נחשב למת; אחר כך מגיע פרק מיוחד שמתרחש ב־2050, שבו סטייט הזקן מתקשר לבנו יגאל ומתגלה שהוא שרד באמצעות החלפת פנים עם גיא זוארץ, הסתתר באי והתחזה למנחה הישרדות, בעולם שבו כבר מדברים על COVID‑64 וגז הפך לפריט אספנות.