הולוגרמת פרס, הקריינות של עובדה וגילי מזומביט

ימי החנוכה והמחלה מתחברים לפרק עמוס נוסטלגיה ומטא־טלוויזיה. טייכר נמצא עם בן משפחה בשיבא ומתפעל ממכונות אוטומטיות שמוכרות פיצה, ארטיקים, מיץ ואפילו מוצרי היגיינה — בית חולים שכמעט הפך לקניון מכונות. בצילומי פרסומת של ראובן בפארק הוא רואה זוג אמיתי כביכול עושה פיקניק מעבר לאגם, עד שהבמאי אסף הראל מסביר שגם הם ניצבים של ההפקה.

ג׳ק ניקולסון מחזיר לגרסה המקורית של Little Shop of Horrors, אבל הסרט הישן פשוט לא עובד כמו גרסת האייטיז. הולוגרמת שמעון פרס חוזרת אחרי חודש וחצי, אלא שבמקום אקטואליה היא מכורה לסדרה ״בקרוב אצלי״ ומתלוננת על קאסט חתיך מדי, ריקודים וגיא פינס. ״מבצע צלילי הכרם״ בתימן מוביל לביקורת על שמות מבצע צבאיים מצחיקים.

פרסומות יוטיוב שמגיעות לבת הקטנה כבר כוללות גם אתר הימורים. הם חוזרים לקוסטו חרוש ולחומר ישן של עצמם. אבי נוסבאום עוזר לפצח את ״מנגינת הקריינות של עובדה״: הקריין מדבר בשקט על משהו שכבר ידוע בדיעבד — ״הפגישה הזו, אנחנו כבר יודעים, לא תתקיים״. זרחוביץ׳ החולה לא מצליח לישון בגלל נפיחות ונחירות, ולכן דווקא באזעקות החות׳ים הוא יורד למרחב המוגן במהירות שיא.

תקליט פרסומי גמיש של בנק מהילדות מחזיר למועדוני לקוחות. ״גילי גרבר מזומביט״ מופיע כטייקון בלתי נסבל שמכיר כביכול את טראמפ, מאסק ובזוס ומתנשא על חייו הפשוטים של טייכר. דירוגי ״יפים ונכונים״ וסטנדאפיסטים, Middle East TV ובשמי חנוכה של אמיר משלימים פרק עשיר במיוחד.