יבנה, מחזיק תיק הבומבות והטוקטוק שאבד בבנגקוק

אחרי עוד סוף שבוע של שחרור חטופים, זרחוביץ׳ מספר שהוא צופה בחדשות בקטעים של עשרים דקות כדי לא להישאב לשידורי הרצף, וממשיך לבקר את הבמה, הטקס והפרשנות האינסופית סביב כל שחרור. בבית מתנהל מאבק סביב אוכל לילדים וטוסטר משולשים שנקנה במיוחד לילדה שבסוף כלל לא אוכלת ממנו.

צח מחליט להעביר את התחנה ליבנה בעקבות פרשת חדר הכושר, עם שמות צרפתיים מזויפים ותוכנית מעבר מופרכת. מינוי אייל זמיר לרמטכ״ל מוביל לשיחה על אנשי צבא שנשארים במערכת, קביעות ופנסיה מול חיים יצירתיים ולא יציבים, ועל כך שטייכר וזרחוביץ׳ כבר כמעט עשרים שנה באותה תחנה.

בר־מצווה מחזירה את זרחוביץ׳ לטקס של 13 נרות ולרגע שבו פספס את הצילום המשפחתי כי היה בשירותים — כמו צילום אירוויזיון אחר שפספס. ילדים שמרעישים בקולנוע גורמים לו להבין שהוא כבר ״האבא בן 50 שמבקש שקט״. ננסי ברנדס נכנס רשמית לתפקיד ״מחזיק תיק הבומבות״ אחרי מות יגאל שילון.

מסע בבנגקוק חוזר דרך נהג טוקטוק שלא הבין אנגלית ונסע עד כפר כדי לשאול את אחיו. ״האוניברסיטה המשודרת״ עוסקת בהאצת הודעות קוליות ובשיחות וידאו בהפתעה, ובסוף זרחוביץ׳ מודה שבמחקר פסיכולוגיה במכללה המציא כמעט את כל הנבדקים בניסוי אפקט סטרופ.